ללא נושא

שלום מרב,

זה ממש לא נכון.
במשנה ובגמרא מסופר שבית שמאי ובית הלל חלקו בהלכה יסודית אחת הקשןרה לענייני ייבום. כתוצאה מכך ילדים שהיו כשרים למהדרין לפי שיטה אחת היו ממזרים גמורים שאסור היה לשאת אותם על פי השיטה האחרת. למרות זאת התחתנו כולם עם כולם.
העיקרון של "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים" קובע שיש יותר מדרך אחת בתורה להתקרב לה'. הרמב"ן בהקדמה שלו לספר מלחמות ה' כותב שכאשר מציעים פרשנות לדף התלמוד צריכים לדעת שה"אמת" בתורה איננה כמו בחשבון - 2 ועוד 2 שווה ארבע. יש להקשות בשאלות שהוא עצמו מסוגל לשאול גם על חלק מהפירושים שהוא מציע. עניין זה תלוי גם בצמצום של יכולת האדם, גם הגדולים שבנו, מול החכמה הא-לוהית, וגם בגלל שכמו ביופי של היהלום האור הא-לוהי בתורה ובמצוות נשברת באופנים שונים לתוך העולם הזה ולתוך נפשות בני אדם. למשל במצוות שבת יש גם "זכור" - הפן של מצוות עשה - וגם "שמור" - הפן של מצוות לא תעשה. בכל זאת נאמר "שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו".
ברור גם מתוך החיים האישיים שלנו שיש ערך גדול לשמוע וללמוד תורה מרבנים שונים כאשר התורה והמצוות, האמונה ובירור המידות, מתגלים באופן שונה אצל כל אחד. כך אנחנו צומחים מבחינה רוחנית - כאשר הצדדים השונים של הנפש שלנו מקבלים אורות שונים.
והעיקר שפירושי התורה והפסק בהלכה באים דרך מסורת ארוכה של דורות ומתוך נפשותיהם של מי שמוסר את עצמו על התורה, מי שמדבר וחי את תורתו האישית מתוך התבטלות.
אנו חיים לפי פסיקה ממסורת אחת אבל כבית שמאי ובית הלל אנו יודעים שגם השיטות האחרות יש בהם "דברי א-להים חיים"
בברכה, דוב ברקוביץ