שאלה
שלום רב,
האם עמדתה הכללית של התורה היא שמשא הטיפול בהורים נישא שווה בשווה ע"י כל אח ואח?
כיצד יש לנהוג במקרה שאח אחד טוען שכבד לו ולכן הוא צריך לשאת משא קל יותר מהאחר (בפער גדול)? כמובן, לא מדובר כאן באח שזקוק לעזרה בעצמו וכד' - אלא קשיים רגילים של החיים, ילדים (לא קטנים), עבודה וכו'. מצב זה נמשך זמן רב והוא תובעני וגורם לתסכול, אך חשוב מכך - פוגם משמעותית בעזרה להורים מכל מיני בחינות (לצערי כבר פגע בפועל).
אם כן, אני שואל את הרב שאלה הלכתית יבשה ובנוסף מבקש עצה - עד כמה שניתן ליעץ מבלי להכיר הכרות עמוקה את המשפחה והמצב די הצורך - כיצד עלי להתמודד עם המצב? כיצד אוכל לשכנע את אחי שלכולנו יש קשיים בחיים ותרומתו ממש חיונית? או שמא על כל אחד לעשות כפי יכולתו, גם אם חלקו גדול מהאחר והוא מרגיש מנוצל ופחות יעיל לבדו?
אדגיש שלאח שלי יש המון כבוד לדת ומקיים כמה מצוות מיוזמתו ובצורה לבבית. כ"כ סה"כ מדובר באדם טוב שאוהב לתרום ותמיד מדבר בנועם. כ"כ כל המשפחה מאוד אוהבת את אבי-מורי שהינו אדם מיוחד מאוד, איש משפחה למופת בעל מידות מעולות ואכמ"ל.
כ"כ מוכרח לומר שחד משמעית הדבר הכי קשה בכל המצב, אלו הם רגשות האשם והמחשבות על כך שאני מזניח את אבי (למרות שלכל הדעות אנו עושים הרבה יותר מהממוצע וכמעט ולא משים ממנו) ולצערי, יש לי אף מחשבות שמא מוטב מותו מחייו לפעמים וזה נורא ומייסר, אולם קשה שלא לחשוב כך וזו תהיה אמיתית שבאה ממקום איכפתי. שמא יש לרב מה לומר על כך?
בתודה מראש.
בברכה והערכה רבה,
תומר
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
השאלה הכואבת הזו קשורה לשלושה נושאים, שהם המשפיעים מאוד על הקורה במשפחה שלכם ובמשפחות אחרות.
הרובד האחד הוא קיום מצוות כיבוד אב ואם. בוודאי שהמצווה הזו מוטלת על כל האחים בשווה, אך ההלכה מתחשבת גם בשאלה מה אדם מסוגל לעשות ומה לא (למשל: זה יסוד הפטור של אישה נשואה, בימי חז"ל, מכיבוד הורים, בשל העובדה שהיא לא יכלה לעשות את זה). לכן, מבחינה הלכתית ומבחינה מוסרית נקודת המוצא היא שהחובה מוטלת בשווה, אלא אם כן מדובר במצבים מיוחדים. אני כמובן לא יודע האם המציאות המשפחתית שלכם ומצבו של האח הזה קשה באופן מיוחד – צריך להיזהר מלשפוט.
הרובד השני הוא הרובד ה'משפטי'. אם אחד האחים מחליט לעשות פחות ממה שהוא חייב לעשות ומסוגל לעשות – זה פגם קשה, אבל לא ניתן מבחינה הלכתית לכפות עליו.
הרובד השלישי הוא הרובד המעשי. ראשית, לשמוח על כך שאתם זוכים לכבד הורים. שנית, צריך הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לדבר איתו – לא בדברי תוכחה ונזיפה, אלא בדרך שבה בני זוג עוסקים בפערים ביניהם. לספר לאח את המצוקה שלכם, את הבעיה בחוסר השוויוניות, את המחיר הכבד שההורים משלמים ושאתם משלמים וכדו', ולבקש ממנו להשתתף במשימה. לשמוע גם את דבריו בלב פתוח על אף שקשה, ולהיות מסוגלים גם להבין את הקשיים שלו. ואז, להציע פיתרון ראשוני לתקופה מסוימת: הוא יוסיף מאמץ, גם אם זה לא יגיע לשוויון, ואתם תסכימו לעשות יותר ממנו אבל זה יהיה יותר קרוב לשוויון, וכדו'.
נראה שזו הדרך הטובה ביותר מבחינה הלכתית, מוסרית ואנושית.
כל טוב ושלום משפחה