חיים של הנאה או חיים של משמעות?

שלום.

בוודאי שצריך לחיות חיים משמעותיים, ואדם מישראל תמיד צריך לשאול את עצמו - מה הכי נכון עבורו. מה רצון ה' ממנו.

אבל חיים משמעותיים זה לא אומר חיים של סבל. זה לא אומר שאין מקום ליהנות. הכל תלוי מתי, באיזה שלב, איזה הנאות, ומה התכלית.

אבל ביחס ללימודים באולפנה אני לא ממש מבין את השאלה. הרי את בעצמך מתארת שהאישיות שלך נבנית שם. בניית האישיות היא ממש לא אגואיזם, אלא היא מיצוי התפקיד של האדם, במיוחד בשלבים אלו של החיים. האם כשסטודנט לומד רפואה במשך שנים ארוכות יש מקום למחשבה שכעת הוא עסוק רק בעצמו? ברור שלא. הוא בונה את עצמו לקראת תפקידו. בנמשל זה הרבה יותר חזק, כיון שבאולפנה לא רק בונים את האישיות לקראת תפקיד עתידי (ויש הבדל משמעותי בין מה שבנה את עצמו נכון לבין מי שוויתר על זה ורץ למשימות), אלא עושים את מה שנכון ואמיתי לשלב הזה.

האם אין מקום לדרך השנייה שתיארת? אולי יש, אבל זה רק ליחידים. הרוב גם לא יצליחו בדרך ההיא ללמוד כמו שצריך, וגם לא יבנו את עצמם כראוי, וזה יהיה פספוס של הייעוד שלהם בעולם.

לגבי האינטואיציה, היא מאוד חשובה, אבל תמיד צריך לבחון אותה על פי השכל ועל פי התורה, כדי שהיא לא תוביל אותנו למקומות לא טובים.

כל טוב ובהצלחה רבה

יש בך כוחות גדולים. עם ישראל צריך שתפתחי אותם כראוי.