ועדות קבלה לישובים

אבקש לדעת אם יש מקור הלכתי [תלמוד/רמב"ם/שו"ע וכו'] לסמכות ועדות הקבלה בישובים שונים.

מהם המקרים בהם יש למנוע מאדם המנהל אורח חיים דתי להתקבל ליישוב דתי.

והאם אין באי קבלת אדם כנ"ל כ'ניתוקו' מהארץ?

תוכן התשובה:

שלום וברכה.
א. אכן יש לועדות קבלה לישובים על מה לסמוך בהלכה. יש בגמרות, בראשונים, בשו"ע ובאחרונים הרבה דינים שמהם רואים שיש סמכות לקהל או לנבחריו, שנחשבים כדעת קהל, לקבוע נהלים וחוקים, לגבות מיסים, למכור נכסי ציבור או לחילופין לקנות, לחלק צדקה, למנות גבאים/חזנים או להדיחם. אפשר לראות את זה בעניינים רבים, כמו קבלת חבר חדש לקהילה ( כוונה לבית הכנסת ), דמי קבורה ומקומות קבורה, נהלים תוך קהילתיים, קביעת חוקים בקהילה ואפילו עונשים למי שעובר על חוקי הקהילה. חשוב לציין שכל זה רק אם חוקים ונהלים לא סותרים את ההלכה ובמקרים מסוימים יש דרישה שרב/חכם/דיין של המקום יסכים להחלטות הקהילה או ועד. מקומות הללו רבים ומתפתלים למקרים שונים ומשונים, לכן לא אפרט את כולם כאן. אך מהם ניתן לראות שיש סמכות לקהל ולנבחריו גם לעשות ועדות קבלה לישוב.
למקרה ספציפי של קבלת תושב חדש לעיר/ישוב/קהילה כתב מהרי"ק ( אחד מגדולי הראשונים ) לכו"ע בני העיר יכול לסגור דלת ולמנוע עם המושלים כניסת תושב לגור עמם ורשות בידם לעשות זאת ע"י כל מונע אחר. בני העיר אפילו יכולים להחרים תושב, שנכנס בניגוד לרצונם.
הגהות מרדכי ומהרי"ו כתבו: בני העיר לא יכולים למנוע מתלמיד חכם להיכנס לעיר, ישוב או להפעיל נגדו חרם חזקת ישוב וכו', כי הוא רשאי לגור בכל מקום שירצה.
רמ"א בחושן משפט ס' קנ"ו סע' ז' פוסק את הדברים להלכה:
"לכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור את הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או ע"י מונע אחר – הרשות בידם ויש מקומות שנוהגים לעשות חרם חזקת ישוב......ויש אומרים דאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד חכם, כי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה".
כלומר ניתן לראות באופן מפורש, שלועד ישוב יש כח לקבוע קריטריונים ועל פיהם למנוע מאנשים להצטרף לישוב, אבל כל זה לא תקף בתלמיד חכם, שרוצה להיכנס לגור בישוב .
ב. קריטריונים לקבלה קובע כל ישוב וישוב ע"פ דברים החשובים לתושביו. יש ישובים שלא רוצים לקבל רווקים, יש ישובים שדורשים רמה דתית מסוימת או רמה תורנית מסוימת וכהנה וכהנה. יש שיקולים שונים ומשונים לקביעת הקריטריונים, אך המשותף שבין כולם הוא רצון לנהל קהילה אחידה, שתואמת השקפת עולמם של כל תושביה ולמנוע שכנות לא רצויה. לכן קשה מאד לקבוע מה הם המקרים שבהם יש למנוע מאדם המנהל אורח חיים דתי להתקבל לישוב, כאמור, זה משתנה מישוב לישוב. אצלנו, למשל, יש מספר הקריטריונים לקבלה :
1. שומר שבת, כשרות ומכבד זמני קהילה (כגון תפילות, שמחות וכד' ).
2. בלי עבר פלילי או מחלת נפש.
3. נשוי.
בישוב הסמוך לנו יש דרישה מוזרה, שגבר צריך להיות מזוקן. בישוב אחר מקבלים רווקים, אך אסור להחזיק בבית טלוויזיה ואינטרנט. כלומר, הקריטריונים ודרישות משתנים מישוב לישוב.
ג. אני לא סבור, שאם ישוב לא מקבל אדם מסוים בגלל שהוא לא מתאים לאופי של הישוב, שיש בדבר מעין "ניתוקו" מהארץ. הרי בישובים אחר הוא כן יתאים או בעיר ( כידוע בערים אין ועדות קבלה ). הרי זה גם לטובת של אותו המעומד. אם ישוב מחליט שאדם ספציפי לא מתאים, זה אומר, שאם הוא היה נכנס לישוב הוא לא היה נהנה לגור בו, הוא לא היה מסתדר עם שכניו , היו אולי מסתכלים עליו בעין לא טובה וכד'. האם היית רוצה לגור במקום שלא בדיוק שמחים בקרבתך, שלא תואם השקפתך, שסובבים אותך חושבים ומנהלים חיים באופן אחר משלך. לדוגמה : המעומד הוא דתי, אך אינו מה שמכונה "דוס" והוא בישוב של "דוסים", האם הוא יסתדר עמם? אם מעומד חובב משחקי כדורגל ואוהב לראות אותם בטלוויזיה או לחילופין הוא אוהב לגלוש באינטרנט, אך בישוב אסור להחזיק טלוויזיה ואינטרנט, מה יעשה אותו המעומד? הרי בישובים כאלה אין אפילו תשתיות המתאימות לטלוויזיה ואינטרנט, הן חסומות. מה שרציתי להראות, שגם לאדם שלא מתאים מבחינת ועד הישוב, אין מה לחפש באותו ישוב, כי ישוב גם לא מתאים לו.
אני מקווה שעזרתי לך. בהצלחה בחיפוש מגורים. אני בטוח שתמצא מקום שתהנה לגור בו והוא יתאים לך מכל הבחינות.
חיים ב.

התשובה התקבלה מישיבת הר עציון,
כט בחשון התשסז
,
20 בנובמבר, 2006
לקריאה נוספת
28.12.2006

1. וועדות קבלה ליישובים (יעל)

בס"ד
לכבוד הרב, שלום רב.

קראתי את תשובתך בקשר לוועדות קבלה. אני מאוד מבינה את הצורך לגור בשכנות לאנשים שהם דומים לך בהשקפת עולמם, בתרבות שלהם,
ובאורח חייהם. אני יכולה להבין תנאי קבלה של שמירת שבת וכשרות, אבל איך אפשר לא לקבל אדם בעל עבר פלילי??
על פי היהדות לאדם יש הזדמנות תמיד "לפתוח דף חדש" ולחזור בתשובה.
איך אפשר "לזרוק" אדם בעל עבר פלילי/ מחלת נפש לעיר אם הוא דווקא רוצה להשתקם ולגור
ביישוב כמו שלכם?
לדעתי, הבעיה הגדולה שהובילה לגירוש גוש קטיף הייתה ההסתגרות של המגזר הדתי- לאומי בתוך היישובים שלנו.
אני מאמינה כי צו השעה הוא לצאת ולהתקרב לעם ישראל.
איך אפשר לעשות מפגש "פנים אל פנים" עם אנשים מעם ישראל, אם אנו לא מוכנים לגור על ידם???
אולי יש מקום ליישוב דתי, אך למיין את הדתיים לפי רמות???
איך בכלל אפשר להגדיר מה זה "דוס"? האם ביישובים אלו גם עושים בדיקה כמה שעות מחייו מקדיש האדם למען עם ישראל? או שזה לא קריטריון לרמת ה"דוסיות"? והאם אדם מזוקן שמדבר לשון הרע יתקבל ליישוב?
אשמח לקבל תשובה.
תודה רבה!
חורף טוב
יעל
תגובת הרב
שלום, יעל.
אביא כאן את עמדתי האישית ביחס לטיעונים שהעלת, ואני מודע לאפשרות לחלוק על חלק מדברי:
1. אני מסכים שע"פ היהדות לכל אדם תמיד יש הזדמנות לפתוח דף חדש ויש אפילו דין שאוסר להזכיר לבעל תשובה את חטאו. אבל לא הכל כ"כ פשוט.
אם יש לאדם עבר פלילי, אם הוא רצח, גנב, אנס, היה סוחר סמים וכד´ האם יש לישוב תעודת ביטוח שאדם הזה לא ישוב לסורו? האם מישהו מוכן לחתום ערבות על זה? התשובה היא ,כמובן, שלא. הרי ועדת קבלה קיימת לא רק כדי לבדוק התאמתו של המעומד לאופי של הישוב, אלא גם כדי להגן על תושבי המקום משכנות מסוכנת. כאמור, מי יכול להבטיח שאותו תושב עם עבר פלילי לא יסכן בעתיד את התושבים, נשותיהם, ילדיהם? אף אחד לא יכול להבטיח. לכן ועדת קבלה פוסלת את אותו אדם. לדעתי, דווקא קריטריון הזה מאד לגיטימי, יש קריטריונים אחרים שאני פוסל אותם (ראי תגובותי השונות לתגובות לתשובה). הרי אם איזה אנס או גנב ישתחרר מהכלא, תרצי שיהיה שכן שלך? אדם שישב בכלא בגלל הסתבכויות בסמים עלול להכניס דברים לא רצויים לתוך הישוב ולסכן את הנוער. כאמור, אני מכיר בכך שאפשר לחלוק חינוכית וערכית על גישה זו, ולתת לאדם שפשע הזדמנות שניה, אך אין לפסול את הלגיטימיות של הגישה שלא מוכנה לקחת את הסיכון. [רק עמדות וקריטריונים בלתי לגיטמיים בעליל – ראויים להיפסל בעיני].
2. לא נראה לי שמה שהביא להתנתקות זה הסתגרותו של מגזר הדתי לאומי בישובים משלהם. הרי הרוב מציבור שלנו לא גר בישובים דתיים. יש חלק שגרים בישובים מעורבים ויש הרבה שגרים בערים. כמו-כן, הציבור הדתי-לאומי נמצא בכל התחומים של החברה הכללית – בצבא, באוניברסיטאות, בחברות היי-טק, בבתי חולים וכו´. גם לא ראיתי שמתייחסים באופן לא טוב כלפי הקיבוצניקים – הרי גם הם מסתגרים בקיבוצים שלהם. אך לא ארחיב כאן בנסיבות ההתנתקות כי זה נושא למאמר שלם, גם זה לא מעניננו כאן.
את צודקת שצריך להתקרב לעם ישראל, אך אין זה צו השעה, אלא צורך תמידי שתמיד היה קיים. אני לא סבור שלגור ביחד עם חילונים זה חלק מההתקרבות, אמנם יש חולקים עלי ודעתם לגיטימית. ההתקרבות צריכה להיות בהדברות, בפרויקטים משותפים, להיות קשובים לעם ולטענותיו, לנסות להסביר את השקפתנו בדרכי נועם וכד´.
3. את צודקת - אין "דוסומטר", אך יש קריטריונים בסיסיים, האם אדם שומר תורה ומצוות. יש קריטריונים השקפתיים, כגון חינוך ילדים, שאותם מבררים ע"י שאלות שמפנים למועמד. כל זה נעשה רק בשביל שיהיה [בסיס] ערכי-אידאולוגי לתושבים. לא מחייב שיהיה להם בדיוק את אותה השקפה פוליטית - על כך, למיטב ידיעתי , לא שואלים. הקדשת זמן למען ארץ ישראל גם אינה קריטריון שעומד על הפרק של ועדות קבלה, אי אפשר לחייב אדם לצאת למאבקים למען ארץ ישראל, זה ענין אישי שלו. יש ישובים שונים – דתיים, תורניים, מעורבים, חילוניים, אנשים בדרך כלל לבדם בוחרים איזה ישוב מתאים להם מבחינה דתית או השקפתית ואז הם באים להתקבל לישוב. האיזון נוצר באמצעות סלקציה טבעית.
4. אם היה אפשרות להציב קריטריון הבודק מועמדים על שמירת הלשון, מה טוב, אך מציאותית זה בלתי אפשרי. איך בדיוק זה יבדק? אני לא יודע. תאמיני לי, יש הרבה לשון הרע ביישובים, אפילו בתורניים מאד. הרבנים מנסים להלחם בתופעה, אך זה מאד קשה.
מקווה שתגובתי מספקת אותך.
בברכה,
חיים ב.






דווח על תגובה לא ראויה
29.12.2006

2. בוגר ישיבת הסדר, מוסמך לרבנות (רועי)

ומתבייש בתשובה. אני מניח שיום יבוא, וחלק מהקריטריונים הבזויים שצוינו פה יבוטלו על ידי בית המשפט.

תגובת הרב
איני מבין במה בדיוק אתה מתבייש. בחלק ההלכתי? תכתוב, בבקשה, נימוקים אחרים או לחילופין תמצא מקור הלכתי שמפקיע גושפנקא הלכתית מועדות קבלה. אני אישית לא מכיר כזה. אם אתה מתבייש מהקריטריונים שהבאתי [כדוגמא] לקריטריונים הקיימים בישובים שונים , הרי שלא אני קבעתי אותם. אכן, גם אני כמובן מסכים שלא כל דבר שיש לו תוקף הלכתי, הרי שהוא נכון מוסרית – כולנו מכירים את דברי הרמב"ן על "קדושים תהיו" ועל מציאותו של "נבל ברשות התורה". ואכן, יש באמת קריטריונים בחלק מהישובים מופרכים מיסודם ופסולים לדעתי. אני פוסל בדיקה גרפולוגית, כי היא משפילה. אני פוסל בכל תוקף טיעון : "לא נראה לנו מתאים", אע"פ שאדם עומד בכל הקריטריונים של ועדת הקבלה, אלא שלא נראה להם סימפטי ע"פ תחושות בטן. אני פוסל קריטריון גזעני, כגון לא לקבל אתיופים, ספרדים, רוסים וכו´. אני יכול להרחיב עוד ועוד על עוולות שעושות ועדות הקבלה.
אך מה אתה מצפה שרבנים יעשו? לצערי, מי מקשיב לרבנים היום? מעטים מאד. רבנים יכולים רק לנסות לשכנע, שיש כאן "נבל ברשות התורה" (ההלכה מתירה לבני העיר/ישוב/קהילה לקבוע קריטריונים. גם החוק במדינת ישראל מתיר ). אם יקשיבו להם מה טוב. ואם לא? רבנים יטילו חרם? אין בכוחם של רבנים לעשות זאת. כדוגמא, אביא לך תשובה של ה´חתם-סופר´ שמובא ב´פתחי-תשובה´ (אמנם בנושא אחר , אך מענין הזה ) בענין חברות קדישא – חברה קדישא לוקחים הרבה כסף על קבורה ומונעים מאחרים לקבור , אך כך נהוג בקהילה והקהילה הסכימה לזה. החת"ס אומר שהם מנוולים ולא נוח למתי ישראל שיקברו אותם אנשים כמו אלו, אך הוא לא יכול לעשות להם כלום חוץ מלשכנע לא לעשות זאת. אם חת"ס לא היה יכול, אז רבנים היום כן יכולים ?
גם לא הבנתי איזה פגם מצאת בקריטריונים שהבאתי בתשובה. לענין חולי נפש ראה תגובתי למגיבה למעלה , לענין אנשים עם עבר פלילי ראה תגובתי לתגובות השונות לתשובה. לענין הישוב עם דרישות "זקן" ,מדובר בישוב עם אופי חסידי והאמת קצת מוזר. ידוע שחסידים לא מגלחים זקנם כלל. יש פוסקים חסידיים שאוסרים לגעת בזקן. אנשים באותו ישוב רוצים אנשים שיהיו דומים להם בהשקפה. אמנם אני מסכים שזו דרישה מוזרה, גם ציינתי את זה בתשובתי, אך זה זכותם, אם הם מאמינים בדרכם ולא רוצים שיהיה מישהו שיתן דוגמא שונה לילדיהם. או שהרגיז אותך ישוב שאוסר להכניס טלוויזיה ואינטרנט? הרי מדובר בישוב חרדי. ניתן להבין את רצונם לחנך ילדיהם עפ"י הדברים שהם מאמינים בהם – זוהי עמדה לגיטימית, ולכן לא ניתן לפסול זאת חוקית או הלכתית.
בקצרה נאמר: [כל עוד והקריטריון אינו מופרך ולא גזעני איני רואה בו פסול].
אני מקווה שהפעם הבהרתי את עצמי באופן המניח את דעתך. רק אבקש בפעם הבא לנסח תגובתך באופן מכבד יותר. בהתחלה בכלל לא רציתי להגיב , אך ראיתי חובה להבהיר דברי כדי להגן על האמת, כפי שאני תופס אותה.
בברכה,
חיים ב.

דווח על תגובה לא ראויה
30.12.2006

3. ללא מחלת נפש? (אורית)

וכי חולה נפש הוא מצורע?
הסבירו לי במה בדיוק חטא המסכן?
האם הוא בחר בכך.
זו ממש תקנה איומה! דעו לכם שלאף אחד אין תעודת ביטוח מהקב"ה שהוא אף פעם לא יהיה חולה.
בתור מישהי עם בעיות נפשיות אני ממש מזועזעת!
תגובת הרב
שלום וברכה למגיבה.
דבר ראשון, ודאי שאדם חולה נפש אינו מצורע.
אני יודע עד כמה הנושא של ועדות קבלה קשה. לא עם כל הקריטריונים אני מסכים, אך ישובים קובעים כללים כדי להגן על עצמם בפני סכנות ולמען האמת לא תמיד מקשיבים לרבנים. אם היה לי כוח לשנות חלק מהקריטריונים ולבטל את חלקם, ודאי שהייתי עושה זאת. אין בידי מידע לגבי מהם האפיונים על פיהם קובעת הועדה שחולה מסוים זה או אחר לא יתקבל לישוב. ברור לי כי הקביעה בנושא נעשית לפי שיקולי בטחון תושבי הישוב. וכאשר מדובר במחלה שרק החולה סובל ממנה והיא לא מהווה איום על הסביבה כמובן שאין למנוע ממנו כניסה לישובים. אין בכוונת אף אחד לסמן בן אדם, לא מחליטים האם הוא טוב או רע, אלא בסך הכל בודקים את התאמתו לאופי של היישוב. הקביעה עם איזו הפרעת נפש מקבלים לישוב ואם איזו לא, קובע פסיכולוג שיושב בועדה. לא כל הפרעה נפשית פוסלת את האדם מלהיכנס לישוב.
אני ממש מצטער, אך אני לא יכול לשנות כלום בענין הזה ומצפה להבנה.
בברכה, חיים ב.

דווח על תגובה לא ראויה
07.03.2007

4. על ועדות קבלה (הלל)

דווח על תגובה לא ראויה
29.04.2009

5. מי שמתחנן שיקבלו אותו (מישהו)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: מועצה אזורית שומרון

ראש מועצת שומרון והשייח הפלסטיני: "שחררו את העצורים הפלסטינים"

קרא עוד