שאלה
לרבנים הנכבדים שלום רב!
לפני כמעט שנה הלוואתי לחברה סכום של כמה אלפים כי הייתה במצב קשה ורציתי לעזור לה לצאת ממנו. אני הצעתי להלוות לה היא לא ביקשה ספציפית, רק ציינה בפני את המצב הקשה.
החברה יודעת שגם אני לא באה מבית עמיד ושאני עוזרת לאמא שלי בשכירות, פשוט כן הצלחתי לחסוך קצת, וספציפית לאותו זמן שהיא הייתה במצב כללי קשה יכלתי להרשות לעצמי לפתוח את החסכון ולהלוות ממנו. כשנתתי את הכסף ציינתי בבירור שאני רוצה/צריכה אותו חזרה, אמרתי לה שאין לי בעיה שתפרוס אותו לכמה תשלומים שנח לה אפילו לשנה או לשנה פלוס.
מאז החזירה לי רק פעם אחת תשלום חלקי מאוד וזה גם היה אחרי שציינתי בפניה שיש לי הוצאות גדולות באותו חודש והמשכורת יצאה לא משהו...
משום מה לא נעים לי לבקש את הכסף, משום מה אני מצפה שהיא פשוט תחזיר אותו כמו שאני מחזירה כשאני מלווה 10 שח או כל סכום.
העובדה שהיא חייבת לי ולא מחזירה וגם לא מדברת על הנושא גורמת לי לכעוס עליה ולקטרג.
הכעס והקטרוג שלי לא עושים לי טוב בכלל! אני מתבאסת על עצמי שלא מבקשת את הכסף ורק מצפה שתחזיר, מתבאסת שלכאורה כן הייתה לי כוונה טובה בזה שנתתי לה הלוואה אבל עכשיו אני כבר כועסת וזה כבר פחות חיובי.
אודה לעצתכם, האם לבקש את הכסף? וכיצד? לא יודעת למה לא נעים לי לבקש
תודה רבה מראש
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
יש לדבר עם הבחורה בצורה ברורה ולהסדיר החזרת הכסף. אם את יודעת שמצבה כעת קשה מאד, כדאי לדחות מעט. אבל אם מצבה תקין ובפרישה בודאי יכולה להחזיר, יש חובה לדבר עמה. אדרבא הכעס הוא הדבר השלילי בנושא ולכן במקום לפתור את הבעיה את מוסיפה עוד בעיה לבעיה. יתכן שהיא מחכה לשמוע ממך שאת צריכה את הכסף. ברור שהיה ראוי שהיא תפנה, אבל אם לא עשתה כן אולי היו סיבות שונות, אבל כעת פני אליה בצורה מסודרת ותכתבו את הדברים בכתב.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ