מרגישה שהדתיים לאומיים חיים בשקר אחד גדול...

שירה יקרה מאוד, שלום לך.

חשוב לי להקדים ולומר שאני מעריכה מאוד את הכנות שלך ואת הרצון לבירור. את לא היחידה שעומדת תוהה אל מול עניינים שכאלו. אני מרגישה שדוקא זה שאת כואבת ואולי אפילו כועסת על המצב, דוקא זה מראה שאת לא שייכת אליו. שאת רוצה להיות שייכת למשהו גדול ועמוק ולכן כל כך מכעיס אותך שזה מה שקורה.

כתבת שאת מרגישה שדתיים לאומיים חיים בשקר ובסתירה. שאולי עדיף להיות חילונים כי לפחות הם לא מעמידים פנים. שאת מבולבלת, ושאת לא יודעת מה את רוצה להיות. כתבת גם שאת מפחדת שאם תיצמדי לאמת, אז תישארי לבד.

אני שולחת לך חיבוק גדול גדול וחם, ואני רוצה להגיד לך שאני מזדהה עם הכאב.

אנסה בעז"ה לעשות קצת סדר בדברים- שימי לב, התשובה מעט ארוכה מכיון ששאלתך רחבה, אם קשה אפשר לקרוא בהמשכים.

הבירור הוא טבעי

אתחיל מהחלק השני של דברייך:

זה שאת לא יודעת מה את רוצה להיות – זה בסדר גמור. אין שום סיבה להיות בלחץ. כל החיים שלנו אנחנו מבררים את דרכנו, ובטח בשלב שלך, שרוב בני גילך מתמודדים עם חיפוש ועם שאלות. חשוב לברר ולא להשאיר את הדברים בפנים, ולכן בעיניי זה בסדר גמור שאת לא יודעת, ויותר חשוב מזה – זה מעולה שאת שואלת ורוצה לברר. יישר כוח!

ראשית צמיחת גאולתנו

צריך להבין שהציונות הדתית היא תנועה יחסית חדשה, של המאה - מאתיים שנים האחרונות.

ההתעוררות לשיבה לארץ ישראל התחילה באנשים שומרי תורה ומצוות, אך בהמשך קמו תנועות גדולות וחילוניות כמו ההסתדרות הציונית, והם אלו שהגבירו את תודעת הציונות ושיבת העם לארצו. חוץ מההסתדרות הציונית, גם ההנהגה היהודית בארץ ישראל באותה תקופה היתה חילונית והאווירה היתה שלחזור לארץ ישראל ולהקים מדינה פירושו לפרוק עול ולזרוק את התורה והמצוות. (להיות יהודי חדש = להתנער מהיהודי הגלותי. ואין כאן מקום להאריך)

אי לכך ובהתאם לזאת, החרדים ככלל לא הצטרפו לממסד של הקמת המדינה, שכן זו נתפסה כעניין "חילוני למהדרין".

או אז קמה הציונות הדתית, שראתה בשיבת עם ישראל לארצו גאולה ממש. למרות שהמובילים המרכזיים של תהליכים אלו הם חילונים, הציונות הדתית הבינה שיש כאן מציאות מורכבת ושעלינו לראות אותה כך, ולא בצורה של "שחור-לבן". זה לא "או שיש מדינת הלכה או שאין מדינה". אנשי הציונות הדתית, להם אפשר לקרוא "הדתיים הלאומיים" החליטו מתוך אידיאולוגיה ברורה לשתף פעולה עם החילונים בכל הקשור להתיישבות ולהקמת המדינה מכיון שהם האמינו שזהו ערך גדול, שזה רצון ה' ושזו השתתפות בתהליכי הגאולה. יחד עם זאת, אידיאולוגיה זו כרוכה בשמירה הדוקה של המצוות, מחויבות להלכה ואמונה שאנחנו שותפים לממסד הציוני לא מתוך פשרה או מתוך רצון לבנות מקלט בטוח ליהודים אלא מתוך הבנה שזו מצוה גדולה. אבן נוספת באידיאולוגיה זו היא, שהגאולה מגיעה בשלבים, כאשר השלב הראשון הוא השלב החומרי ורק לאחר ביסוס השלב החומרי יגיע גם השלב הרוחני. (ביסוס לכך ניתן לראות בדברים פרק ל, וביחזקאל - חזון העצמות היבשות). כמובן שבמהלך כל הדורות אנחנו ממשיכים לשאוף ולפעול למען ביסוסה של מדינת ישראל כמדינת תורה שראויה לעם היהודי, ומאמינים בלב ובנפש שזה אכן יקרה.

למה אני מספרת לך את כל זה? כי אני חושבת שזו בדיוק הנקודה. להיכנס לעולם מורכב, שהוא לא שחור לבן, שיש בו מעין "גם וגם" שהוא בעצם שלם אחד, זה מורכב. הציונות הדתית כאידיאולוגיה מצד אחד משתפת פעולה עם החילונים, ומצד שני ממש לא מאמינה ברוב אורחות חייהם. אנחנו כדתיים לאומיים משרתים איתם בצבא, שותפים איתם בממשלה, במשימות הלאומיות, בעבודה וכו', אבל אנחנו לא מאמינים באידיאולוגיה שלהם בכל הקשור לתורה, שהיא בעצם המוביל המרכזי והעיקרי בחיים שלנו.

בעיניי, להכיל את המורכבות הזו זה עצום. להיות קרוב לאמת השלימה זה תמיד מורכב יותר, ותמיד יש מדרגות פשוטות יותר, שהן גם יהיו יותר רחוקות מהאמת השלימה. זה גם קשה להכיל את המורכבות הזו. להבין איפה עובר הגבול, להבין מה נכון ומה לא נכון. בדבר הזה אני כן חלק מהחילונים, בדבר הזה אני לא. אז יותר קל לראות את החיים בשחור לבן. להגיד שאם יש פה ממסד חילוני אז אנחנו לא שותפים לו. אבל האם זו הדרך היותר נכונה? האם עלינו לשים איקס על מדינת ישראל ולהגיד שהיא איננה חלק מתהליכי הגאולה, רק כי המקימים שלה הם חילונים? בגלל שחלק מהממסד לא מתאים לנו, אנחנו שמים איקס על כולו?

יש משפט משיר שאני מאוד אוהבת "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". כלומר, אפשר תמיד להסתכל על דברים ולהגיד שהם מורכבים מדי וקשים ושאנחנו פוחדים להיכשל, ולכן נשאיר אותם במגירה. נישאר במדרגה הפשוטה, של השחור לבן, לא נכיל מורכבות. לא ניקח על עצמינו משימות מסובכות. אבל אז מה עשינו פה? נשארנו תמיד במקום הנוח? האם תרמנו, האם התעצמנו? האם חתרנו לאמת למרות שהיא מורכבת ולעיתים קשה?

זו דרכה של הציונות הדתית. היא מאמינה באידיאל גדול וצריך לדעת שהדרך אליו היא מורכבת, אבל היא לא בלתי אפשרית.

בהמשך לדברים אלו, ניתן להבין שבשנים הראשונות להקמתה של המדינה עסקנו יותר בחומר. כעת, עמ'"י כנראה עובר שלב בגאולה. אם אמרנו השלב הראשון הוא ביסוס החומר והשלב השני הוא ביסוס הרוח, הנה הגיע הזמן להעצים בפועל ווליום את הרוח. וכאן ניצבת שאלתך.

יחד עם זאת, אשמח להתייחס לעוד כמה נקודות.

הכפירה כמדרגה חדשה

הרב קוק הביא חידוש גדול בקשר לדור שלנו ולכמה דורות שקדמו לנו, ואני אכתוב אותו על קצה המזלג. הרבה שנים אנשים לא למדו אמונה, ועשו את כל הדינים והמצוות – פשוט כי היה צריך. אף אחד כמעט לא שאל שאלות וכמעט אף אחד גם לא ניסה יותר מדי להתחבר למה שהוא עשה. פשוט עשו. זו מדרגה יפה וטובה, אבל יש גם יותר מזה. בדורות האחרונים נושבות רוחות של גאולה, וכחלק מהרוחות הללו הנשמות שלנו גדלו, התעצמו. הן כבר לא מסתפקות במדרגה של לעשות כי "ככה", אלא הן רוצות לברר, לדעת, להתחבר. כשזה התחיל, עצם שאילת השאלות נחשב לדבר של כפירה ממש. הרבה אנשים התחילו לברר וכשלא קיבלו תשובות ראויות, זרקו את הכל ופרקו עול. כשראו גדולי הדור את המהלך שקורה, הבינו שיש צורך "לשנות ראש" בדרך החינוכית, וצריך לפתוח את מחוזות לימוד האמונה, הרגש ולתת מקום לשאלות.

כלומר, הכפירה מעידה על קומה חדשה! על קומה גבוהה יותר. והכפירה הזו הביאה לעולם התעצמות רוחנית ובזכותה נפתחו ועוד נפתחים מחוזות גבוהים וחדשים.

הרב קוק ממשיך ומסביר שהכפירה היא חלק מתהליך הגאולה. אנחנו צריכים להתמודד איתה ולתת לה מענה, אנחנו לא מתייחסים אליה כתופעה טובה, אנחנו לא מעודדים לכפור ויותר מזה – אנחנו כואבים את התופעה מאוד. אבל אם מסתכלים במבט על, מבינים שיש כאן תהליכים עצומים של גאולה. אז מדברי הרב קוק ניתן ללמוד, שגם ההתבררות שיש היום בציונות הדתית ובכלל בעם, נובעת מנשמות גדולות שרוצות להבין ופשוט לא תמיד מקבלות מענה.

חושך ואור משמשים בערבוביא

אמרת שהדתיים הלאומיים רקובים מהשורש ושהכל מטויח, ושאת שונאת דתיים לאומיים. בואי ננסה להסתכל מעוד זווית. האם כל הדתיים הלאומיים חיים בשקר? האם לכולם לא אכפת מהתורה והמצוות? אני מכירה ציבור גדול שאוהב את התורה, ששומר מצוות, שלומד המון המון תורה ומקים שיעורים בכל מקום. אני רואה גם תנועה גדולה מאוד של חזרה בתשובה.

אם תבקשי מאנשים מבוגרים שסביבך שינסו להשוות בין הדור שלהם לדור היום, בטח תראי שיש פלא עצום בדור שלנו. מצד אחד, כמו שאת מתארת יש מצבים של פריקת עול אך מנגד יש בציבור הדתי בפרט ובציבור הרחב בכלל המון התקרבות! המון רצון ללימוד תורה, לשמוע את דבר ה'. קיימת תנועה גדולה של תשובה. אלו 2 זרמים, 2 כוחות שקיימים בו זמנית. גם על הדבר הזה דיבר הרב קוק כבר לפני מאה שנה בספרו "מאמר הדור", ואמר שבדורנו "חושך ואור משמשים בערבוביא". יש חושך, אבל יש גם אור עצום ומופלא מעין כמוהו!

את יודעת שפעם, מי היה רוקד נפרד בחתונות? כמעט לא היה ניתן להעלות על הדעת דבר כזה. גם שינה נפרדת במחנות בני עקיבא – עד לפני 40 שנה היו ישנים ביחד, בנים בנות במאהל. כיסוי ראש – כמעט שלא הלכו פעם עם כיסוי ראש. אז שוב, יש המון לאן להתקדם ויש עוד המון לעשות. אני חלילה לא מצדיקה אף תופעה ולא אומרת שזה בסדר. אבל יחד עם זאת אני חושבת שממש כדאי לזכור גם את שפע הטוב שקיים ואת הרצון העז של עמ"י להתקרב לאביהם שבשמים.

כל מה שקורה – קורא

באשר אלייך, שירה יקרה וחביבה.

זה שאת שמה לב לתופעות האלו, זה שזה כואב לך, זה מראה איזה גודל יש בך. זה מראה שאת דוקא רוצה להשתייך לאמת, אחרת למה שתחשבי על זה? פשוט היית זורמת עם הזרם.. כשאנחנו שמים לב לדברים, יש לכך סיבה. זה אומר שאנחנו חושבים עליהם, שהם בוערים בנו.

אני מאמינה שהקב"ה מזמן לנו הזדמנויות וש"כל מה שקורה – קורא". כלומר מה שקורה מסביבנו הוא לא סתם, הוא קורא לנו לעבור תהליכים עם עצמיו ולסלול לעצמנו את הדרך. מזמינה אותך לעלות על הגל הזה, לא לפספס אותו. להמשיך ולברר ולחשוב איפה את רוצה לראות את עצמך ביחס לזה. ולא להתייאש! גם אם זה קשה. אני מאמינה שזה שדבר מסוים מפריע לי, זה לא אומר שצריך לזרוק אותו, אלא להפך- להבין מה מפריע ולנסות להביא לתיקון. ואדרבה – בעיניי, עמ"י זקוק לאנשים כמוך שמזהים מצבים, שכואבים אותם ושמתוכם מקדמים, פועלים ומנסים להוסיף טוב באותן הנקודות.

ואני ממש מרגישה שאת שייכת לשם. אל תיכנעי לזרם. תחשבי רגע לעומק ,מה באמת את רואה לנכון. ולא מה הקל, הפשוט, החיצוני...

לאן אתה מביט?

לגביי מה שכתבת שאת שונאת דתיים – אולי ננסה ביחד לדייק את הביטוי. האם את שונאת דתיים, או שאולי את שונאת את מה שאת רואה? את ההתנהגות של הדתיים לאומיים שמסביבך? אז קודם כל ניסיתי (ואני מקווה שמעט הצלחתי) להסביר שזה מגיע ממקום גבוה יותר, מאידיאולוגיה שהיא מורכבת, אבל גדולה ואני מאמינה שהיא אמיתית לאין ערוך. ראינו גם שיחד עם התופעות האלו, יש המון תופעות של טוב, והאמת שזה יכול להיות גם אצל אותם אנשים! ראינו גם שיש ציבור גדול ששומר תורה ומצוות ושאכפת לו.

וגם, האם אותם דתיים לאומיים, שאת אומרת שאת שונאת, האם הם אנשים רעים? האם אין בהם טוב עד כדי כך ששווה לשנוא אותם? אולי את ההתנהגות הספציפית שאת לא מתחברת אליה, שאת כואבת אותה וכועסת עליה. אולי זה בכלל המבט שלנו, וכשנשנה את המבט, נראה שאנחנו לא ממש שונאים, אלא יש נקודות שבהם אנחנו חושבים שכדאי להשתפר.

חז"ל אומרים שהתורה משתדלת לא להשתמש במילים שליליות. במקום לכתוב "חיה טמאה" היא תגיד "חיה שאינה טהורה". למה? כי היא מעדיפה להשתמש במילים חיוביות. אני משתדלת לאמץ את הדרך הזאת גם בחיים שלי, והייתי ממליצה לך גם. זה ממש כיף, ולי זה גורם להרגיש נקייה הרבה יותר.

קצת פרקטיקה...

ניסיתי, באמת על קצה המזלג, טיפה להגדיל את המבט ולנסות ליישב את ליבך. מקווה שהצלחתי. בכל אופן, זה באמת טיפה אחת קטנה מתוך הים הגדול. ואני ממש מזמינה אותך ללמוד על הנושאים האלו ולהעמיק בהן. לנסות להרכיב משקפיים אולי טיפה אחרות על הדור המופלא והקסום שלנו. ובעצם, עלינו. לפני שאנחנו באים לתקן את העולם – אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

ספרים ספציפיים שעליהם אני ממליצה:

- נהר האמת. ספר מקסים שמתאר בצורה סיפורית ונפלאה את מקומה של האמת בחיים, את החיפוש עליה, ואת היחס של השקרים אליה. הספר יתן לך גם מענה לנקודה שלא נגעתי בה – החשש להיוותר לבד עם האמת. (במשפט אחד אני אגיד שהאנשים הכי גדולים נאבקו לבדם על הדרך שלהם, ורק כך ייסדו דברים עצומים שהביאו שפע לכל האדם כולו. בכל אופן, יש רבים שהולכים נאמנה עם האמת הגדולה הזו, ורק צריך לחבור אליהם לדרך.)

- בניין אמונה – ספר לימוד שכתוב בצורה פשוטה ובהירה, של הרב בלייכר. גם את מה שכתבתי פה ביססתי על ספרו, אך הוא מעמיק יותר ובהקדמה לספר כותב בפירוט על משבר האמונה בדורנו וכיצד הוא חלק מתהליך הגאולה.

- קמעא קמעא – ספר של הרב דרוקמן, מדבר בצורה בהירה ופשוטה על משנת הציונות הדתית, אם מעניין אותך להרחיב עוד בנושא.

- מסילת ישרים – בעצם היה צריך להיות כתוב בראש הרשימה. ספר נפלא ובסיסי על עבודת המידות, על חובתנו בעולמנו ועל ההתמודדות עם אתגרי היומיום.

גם זו הרשימה היא טיפה בתוך הים הגדול, ואת מוזמנת לפתוח היכן שרק תרצי! הלימוד מרחיב את הנפש, מיישב את הדברים בצורה ברורה וסדירה. את יכולה גם לקבוע חברותא עם מישהי, וזה מעביר אותי לנקודה הבאה –

ממליצה ואף מבקשת ממך למצוא שותפים לתהליך! אדם בוגר, אחות, מדריכה, חברה גדולה, אמא, יועצת, מחנכת או כל אדם אחר שתרגישי איתו בנוח ושיוכל ללות אותך ולייעץ לך. לאחר שמשתפים אדם פנים אל פנים, הדברים פתאום נכנסים לפרופורציה. בנוסף, אדם שמכיר אותך יוכל לתת לך עצות יותר טובות ממני, על סמך ההיכרות שלו איתך.

לסיום, אני מאמינה שתמיד טוב להתפלל. על בהירות הדרך, על כוחות. על מה שתרצי. הקב"ה מחכה לנו, אוהב אותנו, מחכה שנשפוך לפניו תחינותינו.

הרבה הרבה הצלחה יקרה, שולחת שוב חיבוק גדול!

רק אור וטוב

נעמה