דיני אבילות שונים

לשואל שלום!
יהי רצון שלא תדעו עוד צער ותנוחמו מהשמים.
אנו מצטערים על העיכוב.
חלק מהתשובות הינן לספרדים בלבד, והן לקוחות מתוך הספר "צרור החיים" שכתב הרב מישאל רובין שליט"א על פי פסקי מרן הגר"מ אליהו.

"האם מותר להשתתף בסעודה עם חברים?
תשובה – הכלל בדבר הוא, ש[אסור לאבל להזמין אנשים לסעוד אצלו] במשך שנת האבלות על אביו ואמו, או שלושים יום על שאר קרוביו.
[ברם, אם אחרים הזמינו אותו, מותר לו ללכת"].
חריג נוסף - מותר להזמין אורחים לסעודות [שבת] בשנת האבל, כיון שאין אבלות בשבת בפרהסיא.

מותר להענות להזמנת חברים ולהפגש איתם בבית קפה שקט.
כמו כן, מותר לצאת עם בנות כאשר מטרת הפגישה הינה לצורך חתונה.

בנוגע לסעודה של שמחה, כגון – אירוסין, חתונה, שבע ברכות, סעודת ברית, סעודת סיום מסכת, סעודת בר מצוה, סעודת חנוכת בית?
[אסור להשתתף בסעודות אלו, כיון שעצם הסעודה היא השמחה], אף על פי שאין בהן מוזיקה.
לעומת זאת, אם הסעודה נעשית בשבת – מותר, כיון שאין אבלות בשבת בפרהסיא.

ביחס ליציאה לבית מלון –
"מותר לאבל על אביו ואמו לצאת לחופשה לבית מלון אם עושה כן לצורך רפואי או לצורך מנוחה וכדומה, או אם עושה כן לצורך בני ביתו, אבל סתם אסור. ואין הבדל בדבר אם עושה כן בשבת או בחול".
מותר לעשות חג בבית מלון אם עושה זאת לצורך (כגון: לחסוך את הבישולים והנקיון לפסח) ולא לשם הנאה.

טיולים בשנת האבל –
"כל טיול לשם הנאה בלבד, אסור. למורה עם תלמידיו מותר.
טיולים עם בני משפחתו מותרים לאבל, שהרי הוא אחראי על משפחתו, שומר על ילדיו או מטפל בהם. טיול לשם הנאה בלבד אסור, הן אם נוסע לטייל לבד הן אם נוסע בטיול מאורגן".

מותר לטייל בארץ ישראל אם עושה זאת לצורך מנוחה ורגיעה.


[אמירת קדיש לאבל]
"מעלת אמירת הקדיש גדולה ביותר, באשר מילות הקדיש סמלו בעם ישראל בדורותיו מאז ועד היום, דרך הגלויות והפורענויות, את רצונו של עמנו לקדש שם שמים.
נהגו האבלים לומר קדיש בתפילות היום, וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות, שהוא הזמן שחוזרות הנשמות לגהינם, וכשהבן מתפלל ואומר קדיש ברבים פודה את אביו ואימו מדינה של גהינם (רמ"א שע"ו ס"ה).
הבן איש חי כתב שיש בקדיש תועלת להעלות את הנפטרים מדרגה לדרגה, ולכן האבלים מקפידים לומר קדיש כל יום במשך כל תקופת האבילות ולאחר מכן ביום הפטירה של קרוביהם מידי שנה בשנה".

ביחס לקדיש היותר חשוב –
אלו דברי הגמרא במסכת סוטה דף מט עמוד א
" ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא [ואיהא שמיה רבא דאגדתא] (העולם קיים לאחר שנחרב בית המקדש, על קדושה דסדרא ועל ענית אמן יהא שמא רבא דאגדתא)".
ביאר רש"י שם -
"וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם".
העולה מדברי גמרא אלו, שיש מעלה מיוחדת בקדיש הנאמר לאחר שיעור תורה, כגון בין מנחה לערבית וכדומה, שבו החכם הדורש מזכה את הרבים והאומר את הקדיש מזכה את העונים בענית אמן יהא שמא רבא.

יש הבדלי מנהגים הן בנוסח הקדיש והן במיקומו בתפילה. יש מנהגים שונים לכל עדה, ואף בתוך האשכנזים יש הבדלים.
יש הנוהגים שכאשר אין יתום לא אומרים "קדיש יתום" ולכן בהגיעך למקום שבו אינך מוכר, או שאינך מכיר את הנוסח, עומדות בפניך שתי אפשרויות:
א. לפנות לאחד המתפללים בבקשת עזרה והדרכה בנוסח ובמנהג המקום.
ב. להודיע לשליח צבור או לגבאי על היותך אבל. אם יציעו לך להיות שליח צבור – מותר לך לסרב כיון שהספרדים לא נהגו חיוב כמו האשכנזים בלהיות ש"צ.

ביחס לצער גדול מדי על המת –
הצער על המת הוא דבר טבעי והגיוני מאד. אלא שצערם של ישראל על מתם לא ראוי שיהיה גדול מדי כיון שהמת לא נעלם אלא רק עובר לעולם שכולו טוב. זו הסיבה שבלשון הקודש קוראים - "נפטר" - למת. לא מדובר על העלמות מוחלטת אלא על שינוי מקום ושינוי מצב. נוסף על כך, הפרידה אינה לנצח אלא זמנית בלבד עד המפגש בתחית המתים.
הדבר ברור, שעיקר הצער והאבל הוא [שלנו], מחמת שקשה עלינו הפרידה מהנפטר האהוב שהתרגלנו למציאותו במשך שנים רבות, ובודאי הצער גדול כאשר מדובר על פטירת הורים.
ואכן, לא לחינם קבעה התורה שהאבל על הורים גדול יותר משאר אבל והוא נמשך שנה. שנה שלמה של אבל מבטאת את האבל הכבד על לקיחת ההורים.
ברם, חז"ל גם קבעו גדרים לאבל זה, מה מותר ומה אסור, ואל לנו להוסיף דברים מדעתנו. מה שאסור אסור ומה שמותר מותר. העיקר הוא להמשיך את דרכו של הנפטר במידות טובות שהיו בו וללמוד לעילוי נשמתו וכדומה.
[אסור לאדם להכנס למצב שבו הצער משתק ומדכא אותו].
בברכה,
שמעון, צוות ישיבת הר עציון