שאלה
שלום כבוד הרב,
אני יוצאת עם בחור 3 חודשים, בחור שגר שעה וחצי מימני.
הנושא הוא המרחק בנינו.
מדגישה שמההתחלה לא רציתי להכנס לקשר כזה, קשר שדורש מאמץ יתר ואיך שהוא נכנסתי לזה, מההתחלה אמרתי לו שאני לא אסע מחוץ לעיר שעה וחצי עם הרכב ובהתחלה הוא לא עשה עניין - שמתי את כול הקלפים על השולחן, הוא ידע לאן הוא נכנס.
מה שחיבר בנינו למעשה זה העבודה שלו הוא עובד 20 דקות מהמקום מגורים שלי (ועדיין מתעקש לגור במקום מגורים שלו).
אותו בחור דיבר על נושא המרחק ורמז רמיזות שגם אני צריכה לבוא עד אליו ואני יודעת שאולי תרשום לי, שבקשר צריך לעשות ויתורים ולעשות הכול בשביל קשר אבל מההתחלה אמרתי לו שזה פשוט לא יקרה שאני לא אסע מחוץ לעיר.
אבל אני מרגישה שהקשר שלנו בעייתי, אמרתי לו שאני לא יוצאת מחוץ לעיר עם הרכב אז הוא בתשובה עשה לי פרצוף ואחרי ויכוח טען שניפגש רק בעיר שלי..
ואני לוקחת את זה כעונש, כאילו הוא מעניש אותי על זה שאני לא יוצאת מהעיר עם אוטו לבד,
(וברור שאפשר להכיר גם ככה אבל אני רוצה לחוות איתו עוד דברים חוץ ממסעדות להכיר אותו יותר במצבים מסוימים).
אני לא עושה השוואה אבל כול הדייטים שיצאתי איתם בחיים לא ביקשו מימני להגיע עד אליהם אני מרגישה שהוא לא מתאמץ מספיק. בחורה לא צריכה ליסוע לבד בלילה ובטח שלא כל-כך רחוק.
מקווה שאתה מבין את הנקודה…
אותו בחור אמר לי שהוא לא רוצה שזה יסתיים על דבר כזה שטותי, אבל בעיניי זה הכי פיל בחדר!
כשאנחנו יוצאים אני רואה ומרגישה שהוא טרוד בזה, לא הכי מרוכז בשיחה, ואפילו עושה לי פרצוף שהוא הגיע עד אליי.
אני באמת לא יודעת איך נוכל להמשיך ככה…מרגישה שירד לי מימנו מאוד שאני כבר לא הכי רוצה להמשיך
אני יודעת שזה הכי קל להיפרד אבל אני מרגישה שהסביבה שלי רוצה שאני אתחתן כבר, ואני חושבת שכן מגיע לי שהבחור שאני יוצאת איתו כן יגיע עד אליי כמו שנהוג וכן ידאג לי שאני לא אחזור מאוחר לבד ושלא יחשוב רק על עצמו.
אשמח לעצה תודה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כאשר נתפסים לדברים לכאורה צדדיים צריך להכיר בכך שהם כנראה לא צדדיים. כל אחד מצפה מהשני לוויתור כי: "בסך הכל במה מדובר כאן?" אבל כנראה בעומק היחסים, הוויתור הזה מייצג משהו יותר עמוק, משהו מהותי.
מתוך הדברים שאת מציגה - נראה שהוויכוח על מקום הדייט משקף מאבק כוחות ביניכם.
יכול להיות ששניכם לא מודעים לכך, אבל יש כאן מאבק סמוי בשאלה: "מי קובע?". עם כל הכבוד לצד ולנימוקים שאת מציגה. אפשר בהחלט להבין שהוא מרגיש כוחניות מצדך מפני שאת לא מוכנה לשום ויתור (ציטוט): "מגיע לי שהבחור שאני יוצאת אתו כן יגיע עד אלי...".
בהחלט יתכן שהוא מצפה ליותר הדדיות, לא בגלל שקשה לו בעת הזאת לעשות יותר מאמץ, אלא מפני שהוא רואה בכך התווית האופי של הקשר ביניכם: את קובעת את הכללים והוא חייב להסכים להם.
אני מאמין שפתרון נכון לקונפליקטים - לשוחח בכנות ובפתיחות.
מציע לך לפתוח את הנושא. צריך כמובן לא לעשות זאת בדרך של האשמה וחשדות ביניכם אלא בדרך של רצון טוב, רצון להבין מה הקושי שהעניין מציף אצל כל אחד ומה הדרך לפתור את הבעיה כך ששניכם תהיו מרוצים.
אגב, אם הוא עובד במקום סמוך למגורייך מדוע לא להתאים את מועד הפגישות קרוב יותר לזמן שהוא מסיים את העבודה? לעקוף את הקונפליקט: במקום להתחיל את הפגישה בשעה שמונה, תתחילו אותה בשעה חמש או שש.