שאל את הרב

בשביל מה צריך גאולה?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 11/07/10 00:15 כט בתמוז התשע

שאלה

שלום חברים ...

בשבועות האחרונים,בתקופה של לפני תשע באב,דיברתי עם חברה על הגאולה,והגעתי למסקנה שאני לא רוצה גאולה..לא רוצה משיח..

אני רוצה להמשיך לחיות את החיים שלי כמו שהם,לימודים חברה,בלי משיח ובלי גאולה..

חברה שלי אמרה לי שאני צריכה לברר על המשיח יותר,אבל אני חושבת שזה יעשה לי רק רע..

אני יודעת שמשהו אצלי נכון.

איך אני משנה את זה?איך צריכה לחשוב בימים האלה?

תשובה

בס"ד

שלום לך,

אינך יודעת עד כמה את משמחת אותי בדברייך.
שתי חברות יושבות ומדברות על הגאולה ועל ביאת המשיח- אין דבר יפה מזה..! במיוחד בימי בין המצרים, בהם חושך הגלות מכה בנו כל כך בחזקה.

זה גם מקרב מאד את הגאולה.. כי המעשה מראה עד כמה אנחנו רוצים גאולה.

´רגע...
אבל אני בכלל אמרתי שאינני רוצה גאולה..?´

אז בואי נעשה מעט סדר בדברים.

קודם כל, נתבונן מעט במושג ´גאולה´.

גאולה פירושה להוציא מן ההסגר אל החוץ, אל החופש.
לגאול מייסורים, לגאול מבית הסוהר. גאולת מצריים.
להתקדם ממציאות לקויה וחסרה אל מציאות טובה יותר, שלמה וגדולה יותר..!

מי לא רוצה לחיות חיים יותר טובים, ללא דאגות, וללא בעיות. עולם בלי מחלות, ללא מלחמות וכו´.
מי אינו מעוניין להיות קרוב יותר לקב"ה, לעבוד אותו באמונה תמימה, בעבודה שלמה. כשכל הגויים עולים אל בית המקדש ונותנים לנו את קרבנותיהם על מנת שנקריבם לפני ד´?

כדי שיגיע משיח צדקנו אנחנו צריכים לרצות אותו באמת. ולרצות שיגיע המשיח זה לא רק לשבת ולחכות לו, אלא לרצות ולצפות שבאמת יהיה טוב יותר.
אני משוכנע ששתי בנות צדיקות המדברות על הגאולה- רוצות שיהיה טוב יותר..!


אז מי בכל זאת אומר שהוא לא כל כך רוצה גאולה?

אספר לך סיפור יפה שסיפר לי חבר טוב..
אני חושב שהוא יכול להמחיש מעט את הדברים.

פעם אחת, באי קטן, הייתה קבוצת אנשים. הם חיו להם באושר ובשלווה, עד שיום אחד נפלה לה באמצע האי פצצה גרעינית.
כולם מוכרחים היו לרדת אל מתחת לאדמה כדי להינצל מהפצצה ומהקרינה שהתפזרה על פני האי. חפרו להם מערות, בנו חפירות שונות וכך עשו לעצמם עיירה שלמה מתחת לאדמה. אמנם לקח מעט זמן עד שהם הסתגלו לאפילה ששררה בכל מקום, ולאוויר המחניק.. אך לאחר זמן מצאו לעצמם פתרונות ותחליפים שונים. הקימו תאורות, והכניסו מאווררים.
הילדים שנולדו שם הסתגלו אף הם במהרה. הם העמידו פועלים ובנו מערכת חינוך, אנשי תחזוקה שונים, גששים שהרחיבו והעמיקו את העיירה, וכך הם חיו להם.
יום אחד הודיע זקן העיירה התת קרקעית כי הקרינה כבר התפוגגה והגיע הזמן לצאת החוצה, אל האור והשמש, אל האוויר הפתוח, ציוץ הציפורים, המרחבים הפתוחים...!
שמעו זאת הצעירים אשר נולדו בתוך המערות ואמרו- ´טוב לנו כאן! טוב לנו בעיירה שבנינו, עם התאורה שבנינו, ועם מערכת האוורור שעשינו- איך נסתדר בחוץ בלי כל אלה?´.


אנחנו לצערנו נולדנו אל תוך מציאות חסרה. מציאות של חטא, של חסרון.
מאז חטא הנחש הקדמוני, אשר חטא בו אדם הראשון- ירד העולם ממדרגתו העליונה ("ויטע ד´ אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" ניתן לעיין עוד בפרשת בראשית).
מאז אנחנו נתונים במעין ´עולם תת קרקעי´. אנחנו איננו מכירים את כל סגולותיו ומעלותיו של העולם בו אנו נתונים, מעולם לא ראינו אותם, לא חשנו אותם, לא שמענו אותם כמו שצריך.

חשבי עלינו כעל מי שנמצא מתחת לפני הקרקע ומעולם לא השתמש כראוי בעיניו, לא יכל למלא את ריאותיו אוויר צח ונקי, לא שמע את הרוח המנשבת ואת ציוץ קולם של הציפורים...

אמנם כיוון שהתרגלנו לכך- אנחנו מעריכים את מה שיש לנו. למדנו לאהוב את המציאות הזו..
אולם זה רק מפני שעינינו טרוטות.

אני חושב שאולי מלבד מה שמפחיד אותנו במציאות הזו שאיננו מכירים, ושאנו חשים יציבות ובטחון באחיזה הקיימת שלנו כפי שהורגלנו אליה... יש עוד גורם נוסף.
אולי דיבורים על גאולה כאיזה מצב מנותק וציורי מאד אף הוא גורם לריחוק ולרתיעה, עד שאנו אומרים כביכול שאיננו רוצים גאולה.

אביא לפנייך בקצרה את דברי הרמב"ם, בסוף הלכות מלכים:

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם. או יהיה שם חידוש במעשה בראשית. אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו´´ם המשולים כזאב ונמר. שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם. ויחזרו כולם לדת האמת. ולא יגזלו ולא ישחיתו..."

הרמב"ם מסביר שנמשיך לעשות הכל כפי שאנו עושים עכשיו. העבודה תימשך, נצטרך לבשל וללמוד..
אבל יהיה הבדל מהותי. הכל ייעשה בנחת ובשלוה. מתוך רוגע, ללא מלחמות ובלי עבודה קשה מדי.
כך יהיה פנאי לשבת ולעסוק בתורה, לעבוד את הקב"ה בשמחה, ולהתענג על ד´.

זהו באמת דבר נפלא שצריך ללמוד אותו על מנת להבין אותו.
אך כפי שהרמב"ם אומר- עד שלא יהיה לא נדע באמת כיצד יהיה.

אך ודאי שזו מציאות שאנו מצפים לה בכליון עיניים ואף כדאי לנו לחכות לה.

נוסיף גם שאנו אף מוכרחים לצפות לה..!
אחד מעיקרי האמונה שמונה אותם הרמב"ם הוא הציפייה למלך המשיח. האמונה שיגיע משיח צדקנו.

כי בישראל טבועה האמונה בגאולת ישראל ובגאולת העולם. כי אנחנו מאמינים בעתיד הטוב, שואפים אליו ומנסים להגיע אליו.
עם תפילות ועם המעשים הקטנים שלנו...


אם ישנן שאלות נוספות- נשמח מאד לשמוע.

בע"ה, בציפייה לגאולה שלמה במהרה בימינו!

ניר
nirka10@gmail.com

כתבות נוספות