שאלה
שלום כבוד הרב,
אבי נפטר לפני כשבועיים.
כמובן שאומר עליו קדיש במניין.
מאז שזוכר את עצמי גמגמתי בצורה קשה. שום טיפול לא הועיל וסבורני שניסיתי כמעט הכל.
עד כה בכל המניינים בהם התפללתי היה לפחות עוד יהודי אחד שאמר קדיש, כך שאיכשהו הצלחתי למלמל/לגמגם את הקדיש מבלי להפריע לשלום הציבור.
הבעיה תהיה כשאתקל במניין בו אהיה החייב היחיד. מה לעשות? האם לומר ולגרום לטורח ציבור קשה מנשוא (איני מגזים, לוקח לי לפחות פי חמישה מהזמן הממוצע וגם אז מאוד קשה לעקוב אחרי), או לוותר?
חשבתי על פתרון, לשלם למישהו שיגיד קדיש על אבי כגיבוי, כך שבמקרה זה לא אגרום לאורח ציבור ואולי אפילו לחילול השם אם יש שם אדם שאינו דתי.
אשמח לתשובה ואשמח שתפורסם, כך שאנשים במצב דומה לשלי יידעו מה לעשות.
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, תנוחמו מן השמיים.
אני מבין היטב את המצוקה שאתה נמצא בה.
נראה כי השיקול של טרחא דציבורא הוא שיקול משמעותי מאוד (ההלכה התירה לכהן גדול לקרוא בעל פה שלא מתוך ספר תורה בשל טרחא דציבורא, ועוד), ובכלל: הקדיש הוא למעשה של הציבור, והוא העניק אותו ליתומים כזכות לעילוי הנשמה, ועל כן בוודאי שיש להתחשב בו.
יחד עם זאת, אתה חלק מהציבור הזה.
מה אני מציע לעשות ?
אם זה ציבור קבוע שאתה מתפלל בו - אמור קדיש פעם אחת בלבד, ואם יש לך את העוז הנפשי לעשות זאת - הסבר (במכתב על לוח המודעות או משהו כזה) לציבור כי בשל הדרך בה אתה אומר קדיש - אתה מבקש את מחילתם על הפעם ביום שאתה אומר קדיש.
אם זה לא ציבור קבוע - אל תאמר קדיש.
ובמקביל, אכן כדי למצוא אדם שיקבל על עצמו לומר את כל הקדישים גם לעילוי נשמת אביך.
כל טוב ונחמה