שם: רחלי מלק-בודה
עיסוק: כתבת ובעלת טור במקור ראשון
קצת על התיק שלי: בכל תקופה בחיים אני צמודה לתיק אחר. כרגע זה תיק יחסית קטן שקניתי בהודו. יש לו דוגמת פרחים יפה ורצועה ארוכה שאפשר לתלות באלכסון על הכתף. מאוד פרקטי לאמא עם ילדה שבורחת לכביש כל הזמן. התכולה המצומצמת שלו מאלצת אותי לסנן ממנו חפצים בלתי רצויים, וסך הכול הוא די בדמותי, כי אני אוהבת מינימליזם.
הפריט הכי כיפי: קרם ידיים אושן של ללין. מהסוג שכולן מקבלות כמתנה ומעבירות הלאה – ואני דווקא משתמשת. יש לו את הריח הכי טוב בעולם, ולא משנה מה עבר עלי באותו יום, כשאני שמה אותו אני מרגישה כאילו הרגע יצאתי מהבית.
הפריט הכי שימושי: שפתון. שנים חיפשתי אחרי האחד המושלם, ויום אחד מצאתי אותו באיזו חנות פארם נידחת בפולין. מאז הוא אצלי בתיק והחרדה הכי גדולה שלי היא שיום אחד הוא ייגמר ואצטרך שוב לנסוע לשם כדי להשיג אותו.
חשוב: מקל לשיער. ראקל מ"בית הנייר" מסתפקת בעיפרון, אבל אצלי הוא מגיע בדמות מקל כסוף ומעוצב שאני תוקעת בקצוות בכל פעם שנמאס לי מהפזור. אם אין לי אותו בתיק אני אשכרה מרגישה כאב פנטום.
התיק של רחליצילום: רחלי מלק בודה
חיוני: מגבון חד פעמי בריח לימון, אלו שמחלקים בסוף ארוחה במסעדה. מסוג המוצרים שכשיש אותם בתיק לא זקוקים להם, אבל כשאין – את הכי תזדקקי לו בעולם.
מביך: דו"ח על אי תשלום חניה. החלק המביך הוא שדווקא ניסיתי לשלם על החניה, אבל הזנתי את מספר הרכב של בעלי במקום את הרכב שלי. זה קורה לי כל הזמן, אגב.
מיותר: מסטיקים. אני תמיד קונה אותם בתקווה שישרדו, רק כדי לגלות ששוב הילדים פילחו לי אותם מהתיק וחיסלו את כולם. מקומו של המסטיק בחייה של אישה הוא כנראה רק בתא הכפפות.
פריט עם סיפור: הארנק שלי. הוא מעור אמיתי בצבע סגול וקניתי אותו בחנות יד שניה בברלין. המוכר סיפר לי שהוא הגיע מאיזה עזבון של אישה זקנה וחביבה, ואני עד היום מתפללת שהיא לא הייתה נאצית.
לסיכום: בתיקים כמו בבגדים – אין טעם לאגרנות. אם לא השתמשת בו למעלה משנה אין שום סיבה להניח שתחזרי אליו מתישהו.