קיה סיד הוא דגם משמעותי לקיה וליבואנית הנוכחית – טלקאר. עבור קיה זו המכונית הראשונה שתוכננה ויוצרה עבור השוק האירופאי (ביחד עם בת דודתה – יונדאי I30) ומסמלת את מהפכת האיכות שעבר היצרן לפני קצת למעלה מעשור.
ב-2008 עבר זכיון היבוא של קיה לחברת טלקאר והיא לא יכלה לקבל נקודת פתיחה טובה יותר מהסיד שהיתה המכונית המשפחתית המודרנית והאיכותית הראשונה של קיה בארץ (לאחר הספיה והשומה המיושנות). באותה שנה החל מרכב הסטיישן להיות פופולארי והסיד הוצעה גם במרכב סטיישן שימושי ונאה עם מנועי בנזין ודיזל, בנוסף לגרסת ההאצבק. הדור השני הגיע ב-2013 והציג שיפור ניכר באיכות, גם הוא שווק בגרסאות האצ'בק וסטיישן עם מנועי בנזין ודיזל וזכה להצלחה רבה בקרב ציי הרכב, נהגי מוניות ומורים לנהיגה. קפיצת הדרך ההנדסית העיקרית של הסיד בדור השני היתה תיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמדים שהחליפה את תיבת 4 ההילוכים הפלנטארית מהדור הראשון.
בדור השלישי המשווק בארץ מתחילת 2019 נטשה קיה את מנוע הבנזין האטמוספרי שהוחלף במנוע טורבו בנזין בנפח 1,400 סמ"ק.
קיה סיד כמו כל מכונית משפחתית צריכה להיות אטרקטיבית כשעליה להתמודד מול הג'יפונים מצד אחד ומול מכוניות היברידיות המציעות יתרון בצריכת הדלק.
קיה סיד משווקת במגוון גרסאות:
- האצ'בק דיזל ידנית – 118,900 ₪
- האצ'בק בנזין אוטומטית – 128,900 ₪
- סטיישן בנזין אוטומטית – 136,900 ₪
- סטיישן דיזל אוטומטית – 143,900 ₪
למבחן התייצבה הסיד במרכב האצ'בק עם מנוע בנזין ותיבת הילוכים אוטומטית. מבחן הדרכים רלוונטי בעיקר לדגם זה ובמידה רבה גם לדגם הסטיישן עם יחידת הנעה זהה.
צילום: מוטי שטרן
עיצוב חיצוני
עיצוב הדור הראשון של הסיד היה רבוע, בדור השני הוא הפך לעגלגל ובדור השלישי הוא חוזר להיות רבוע.
קיה סיד מתוכננת ומיוצרת באירופה ויש לכך השפעה ניכרת על עיצובה הסולידי. הצבע הלבן של רכב המבחן בתוספת חיפוי פלסטיק לגלגלים (טסות) והיעדרם של פנסי ערפל בכונסי הרוח בצדי הפגוש הקדמי יוצרים תחושה של רכב תכליתי. מסגרות הכרום של הגריל הקדמי ושל חלונות הצד מפרים תחושה זו. בתמונות בקטלוג בהן מוצגת הסיד עם חישוקים קלים, פנסי ערפל ובצבע כחול חי יותר מראות כי במפרט הנכון יכולה הסיד להראות נהדר...
יש משהו מכובד בצללית הצד של הסיד עם קווים פשוטים נקיים הנמשכים גם לחלק האחורי עם פנסים אופקיים גדולים הממוקמים וכך המצב גם בחזית בה הגריל עם אף הטיגריס מאוד דומיננטי.
באולם התצוגה ראיתי את גרסת הסטיישן של הסיד בצבע כסוף וחישוקים קלים נראית הרבה יותר טוב והמרכב הארוך עם הקווים הנקיים יותר רושם של רכב מקטגוריות גבוהות יותר.
צילום: מוטי שטרן
תא נוסעים ואבזור
גרסת ההאצ'בק של הסיד בדור השני היתה הדגם המאובזר שכוון בעיקר לשוק הפרטי ואילו הסטיישן היתה הדגם הפחות מאובזר שכוון בעיקר לציי רכב. נראה שבדור השלישי הפכו גרסאות המרכב תפקידים. ההאצ'בק מכוונת לציים והסטיישן לפרטיים. למרות שכולן נקרות LX, קיימים הבדלים בעיקר בין ההאצ'בק לסדאן. אבזור הבטיחות זהה בכל הגרסאות וכולל 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית בחירום, תיקון סטייה מנתיב, עמעום אור כבוה אוטומטי ומערכת התראה לעייפות הנהג.
רשימת האבזור בדגם ההאצ'בק כוללת מערכת מולטימדיה בגודל 8 אינץ' עם יכולת שיקוף הטלפון ומצלמה אחורית, חיישני רוורס וחלונות אחוריים כהים. בגרסת הבנזין האוטומטית מתווספים תאורת יום מסוג LED, משענת יד אחורית ותאורת איפור בסוככי השמש.
גרסת הסטיישן בנזין כוללת בנוסף להאצבק בנזין גם קיפול חשמלי למראות ובגרסת הדיזל מתווספת במקומה בקרת אקלים מפוצלת.
תא הנוסעים משדר תחושה מוצקה, קל מאוד להתמצא ולתפעל את כל המערכות ומסך מולטימדיה הצף עובד נהדר ומשקף את הטלפון היטב. יש משהו "גרמני" בתא הנוסעים של הסיד, המושבים קשוחים ולאורך זמן מתגלים כנוחים ותומכים. צבעי התא באפור ושחור קצת קודרים אך הכל נראה חסון ועמיד, "גרמני", כבר אמרנו..
נפח תא בגרסת ההאצ'בק הוא בין הגדולים בקטגוריה ועומד על 395 ליטר מכובדים, דלת תא המטען הרחבה מאפשרת גישה נוחה לתא ורק סף הטענה גבוה יקשה על העמסת חפצים כבדים.
בגרסת הסטיישן נפח תא המטען עצום ועומד על 625 ליטר מאוד מכובדים ועם סף הטענה נמוך הוא נוח ושימושי מאוד.
צילום: מוטי שטרן
יוצאים לדרך
האפוי הגרמני מתא הנוסעים מאפיין את יחידת ההנעה של הסיד – מנוע טורבו בנזין בנפח 1.4 ליטר בעל הספק מכובד של 140 כ"ס ו-24.7 קג"מ מומנט מספק ביצועים מצוינים: 9.2 שניות מאפס למאה קמ"ש ומהירות מרבית של 206 קמ"ש. בפועל, זה אומר שהסיד מספקת לנהג תחושת בטחון גבוהה וכוח זמין תמיד. תיבת 7 ההילוכים רובוטית כפולת המצמדים משלימה את התמונה ומעבירה את ההילוכים באופן חלק ובלתי מורגש. המתלים של הסיד מכוילים על הצד הנוקשה (אופי "גרמני", כבר אמרנו?), בנסיעה בעיר מורגשים מפגעי כביש כמו בורות וסדקים בכביש, אך מחוץ לעיר הסיד מאוד יציבה ונטועה היטב במסלול.
צריכת הדלק במהלך נסיעת המבחן היתה מכובדת ועמדה על כ- 15 ק"מ לליטר.
צילום: מוטי שטרן
סיכום
קיה סיד מתמודדת בפלח שוק המשפחתיות הקומפקטיות ההולך ומתכווץ. אם לא נכנעתם עדיין לאופנת הג'יפונים או לטרנד הירוק של מכוניות היברידיות – קיה סיד היא מכונית שכדאי לכם לבדוק – יחידת ההנעה שלה חזקה ויעילה, תא הנוסעים שלה איכותי ונעים ובגרסת הסטיישן היא מאוד שימושית. לחובתה, במיוחד בגרסת ההאצ'בק עומדים אבזור דל (מזגן מכאני וחיפויי פלסטיק לגלגלים) וחבל שברשימת אבזור הבטיחות הכמעט מלאה נעדרת בקרת שיוט אדפטיבית.
מחיר גרסת ההאצ'בק הוא מהנמוכים בקטגוריה, אך בתוספת 2,000 ₪ יונדאי I30 מציעה אבזור עשיר יותר ומוסיפה בקרת שיוט אדפטיבית וגורעת תיקון סטייה מנתיב (התראה קיימת).
רכב המבחן מרשים מאוד, אך לדעתי הוא הפחות אטרקטיבי בהיצע. גרסת הסטיישן בנזין מציעה שילוב של שימושיות ואבזור. גרסאות הדיזל קיצוניות: ההאצ'בק בסיסית אך מוצעת במחיר נמוך ואטרקטיבי וגרסת הסטיישן האוטומטית מוצעת במחיר מהנמוכים לסטיישן דיזל.