יש ההורים שמתייחסים לחדר השינה שלהם כאל עוד חדר בבית - מסודר, פונקציונלי, ולפעמים גם מחסן זמני לכביסה שעוד לא קיפלו. אבל חדר השינה של הזוג הוא לא סתם עוד חדר, הוא המרחב הפרטי היחיד בבית שאמור לשמש רק אתכם. עם כמה שינויים קטנים, אפשר להפוך אותו ממקום שישנים בו למקום שרוצים להיות בו לבד.
1. להוציא מהחדר את כל מה שלא שייך לזוגיות
לפני שמוסיפים כלום, מוציאים. כביסה שממתינה לקיפול, ציוד ספורט, תיקי עבודה, צעצועים של הילדים שמצאו דרך פנימה. כל פריט שמזכיר "רשימת מטלות" שובר את האשליה של הבריחה. חדר השינה של ההורים צריך להרגיש כמו מרחב שנפרד מכל השאר. ההפרדה הזו מתחילה בפינוי.
2. טקסטיל שמרגיש אחרת מהשאר
בשאר הבית יש מגבות שעמדו בכביסות, ציפיות כריות שעברו לילדים וחזרו, שמיכות "של כולם". בחדר השינה שלכם שימו סט מצעים אחד מיוחד, רך יותר, נעים יותר, שמור רק לכם. לא חייב להיות יקר, רק להרגיש שונה, זה מה שחשוב. כרית נוספת, שמיכת זריקה נעימה, ציפיות בגוון רגוע. הטקסטיל הוא מה שקובע אם החדר מרגיש "מלון" או "בית חולים".
3. תאורה שאפשר לכוון
תאורת תקרה חזקה היא האויב הגדול ביותר של אווירה. נורה אחת דימרית, מנורת לילה בגוון חם, או פס תאורה מאחורי הארון,כל אחד מאלו משנה את תחושת החדר לחלוטין ברגע שמחשיכים. השקעה של כמה עשרות שקלים בנורה דימרית היא אחת ההשקעות החכמות ביותר לחדר שינה.
4. ריח קבוע ומזוהה עם החדר
מלונות יודעים את זה מזמן, ריח יוצר זיכרון ותחושה יותר מכל אלמנט אחר. נר ריחני, מפזר עם שמן אתרי (לבנדר, וניל, או עץ ארז), או אפילו ספריי כרית עם ריח עדין, ריח קבוע שמזוהה עם החדר מייצר תחושת כניסה ל"עולם אחר" כל פעם שנכנסים. לא צריך הרבה - עדינות היא המפתח.
5. פינת קריאה קטנה שאינה מסך
כורסה קטנה בפינה, ערמת ספרים, מנורת קריאה, פינה שמזמינה להאט ולא לגלול. גם אם לא קוראים כל יום, הנוכחות הפיזית של הפינה הזו משדרת שהחדר הזה הוא מקום לנוח בו ולהיות בו, לא רק לישון ולקום.
6. לשמור על הכניסה לחדר כטקס קטן
דלת סגורה - לא נעולה, לא עם שלט "אין להיכנס", אבל סגורה. הרגל קטן שמסמן לכם ולילדים שהחדר הזה הוא מרחב של ההורים. זוגות שמאמצים את ההרגל הזה מדווחים שהשינוי הוא לא רק פיזי, הוא מנטלי. הסגירה הקטנה של הדלת מאותתת למוח: כאן מסתיים הבית ומתחיל המרחב שלנו.