הילדות במשפחה חרדית בבני ברק לא בדיוק סללה למנשה שרעבי ("מנש") את הדרך לקריירה כצלם אופנה מבטיח. הוא הילד ה-12 מתוך משפחה חב"דניקית של 14 ילדים, אך מאז ומתמיד עולם האופנה משך אותו. "מאז שאני ילד אני זוכר את עצמי מסתדר ומגהץ לעצמי את הבגדים", הוא מספר בריאיון ל"חדשות כיפה", "תמיד הייתה לי זיקה לאופנה. החלק של הצילום הגיע לפני עשור, בסביבות גיל 20, כשגרתי בניו-יורק".
שרעבי מתאר דרך שנשמעת די סטנדרטית: קצת אחרי שנישא לאוריה, אשתו בשבע השנים האחרונות, הוא קנה מצלמה. כשהבין שהוא נמשך לעולם הצילום הוא למד קורס אינטרנטי ובהמשך קורס מקיף יותר במכללה לחרדים. משם הוא התגלגל לעולם האופנה, שמשך אותו יותר מכל, והתחיל לקחת חלק בהפקות אופנה צנועות.
הפקות אופנה צנועות צילום: מנשה שרעבי
כשאתה מתאר את הדרך שלך זה נשמע די פשוט, אבל להיות צלם אופנה זה לא דבר טריוויאלי במיוחד בציבור החרדי.
"זה רק נשמע חלק", הוא מודה. "זה לא שלאורך הדרך לא היו התנגדויות. אני בן אדם שכשאומרים לו לא - אני אנסה דווקא לעשות כן. עד היום יש לי ספקות מול עצמי, אבל זה לא משהו שאני נותן לו לעצור אותי. אני מכוון הרבה יותר גבוה".
איזה התנגדויות היו?
"תמיד יש הרמות גבה ופרצופים, גם ברמת המבטים. יש כאלה שיגידו משהו ויש כאלה שישאלו כאילו מתוך התעניינות, אבל עם ביקורת בתוכה".
משפחה? חברים?
"במשפחה יותר שואלים שאלות - איך זה יכול לעבוד, האם לאוריה אשתי אין בעיה עם זה, דברים כאלה. הרמות הגבה מגיעות יותר מחברים ומהקהילה. או אנשים ברשת, אבל אני לא נותן לזה להשפיע עליי".
ולאשתך באמת אין בעיה עם זה?
"האמת שלא, כפרה עליה. היא תומכת בי ומרימה לי כל הזמן. כשיש לי ספק מול עצמי, שאני מרגיש לא מספיק טוב, היא שם להגיד לי 'מה אתה מדבר שטויות'. היא תומכת בי במאה אחוז".
וההורים שלך? לא היו מעדיפים שהילד החרדי שלהם יעסוק במקצוע אחר?
"שאלה טובה. אף פעם לא הגעתי איתם לעומק של זה. יכול להיות שמדי פעם הם מרימים גבה ואני מאמין שאולי הם היו רוצים שאעבוד במשהו אחר. אבל אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר".
"לאשתי אין בעיה עם זה" צילום: פרטי
הספקות עליהם דיבר מוקדם יותר בכלל לא קשורים לפן הדתי, אלא לשאלות איתן מתמודד כל אדם עצמאי - האם אני טוב מספיק? האם אוכל להצליח בתחום? מבחינה דתית, לעומת זאת, הוא כמעט ולא רואה בעיה. "אני מקפיד לעבוד רק עם ביגוד צנוע, אין לי ספק לגבי זה בכלל. הקולגות שלי יודעות שאם יש הפקות שהן לא מאה אחוז צנועות זה לא רלוונטי לגביי, זה לא יקרה. זה משהו שאני מברר לפני הפקה, חייב. בסוף אם זה יתברר על הסט זה יהיה פדיחה שלי".
אך יש בכל זאת אתגר אחד - שמירת נגיעה. "כצלם אתה צריך לסדר את המצולמים הרבה פעמים, במיוחד בצילום אופנה. צריך להזיז את השיער, לסדר את הבגד. אני עובד בעיקר עם נשים, ככה זה בתחום האופנה, ולא תמיד המעצבות נמצאות על הסט עד סוף ההפקה. לפעמים אני מכוון את הדוגמנית בעצמי מרחוק או מבקש מאחד מאנשי הצוות להיכנס ולעשות את זה".
"סוף סוף יש מישהו שמכבד את הדוגמניות" צילום: מנשה שרעבי
לדעתו, המגבלה הזאת דווקא מהווה לו יתרון מול הדוגמניות. "הן נחשפות לכל כך הרבה סירחון בתעשייה הזאת, אז כשיש מישהו שמכבד אותן ושומר על דיסטנס זה דווקא מרים להן. זאת תעשייה שמתייחסת לגוף של הדוגמנית כחומר, הרבה פעמים שוכחים שיש בן אדם מאחורה. אני בא ומכבד אותן, אני חושב שזה משפיע לטובה. בעיניי זאת השליחות שלי בתוך התעשייה הזאת".
מה החלום?
"לצלם את המותגים הכי גדולים שיש ולראות תמונות שלי באיילון, בעזרת השם".
זה אפשרי? המותגים הכי גדולים שיש הם לא בהכרח צנועים.
"זה לא מחייב. יש הרבה הפקות של תכשיטים או בשמים, או של שמלות צנועות דווקא. החלום הוא שיכבדו את זה".