מספיק לדבר שיחה אחת עם אוהד דברת כדי ליפול בקסמיו. הוא מצחיק, נמרץ, צנוע ובאמת אוהב את מה שהוא עושה. רק בן 22, לא מזמן השתחרר משירותו הצבאי כלוחם בשריון, וכעת המטרה שלו היא להתעסק עם "כל מה שיפה" - כך הוא גם קרא לעסק שלו. למרות שגדל בבית דתי ממבוא חורון, אח לשלושה בנים ושתי בנות, האהבה לעיצוב הייתה שם מאז ומתמיד. "תמיד אהבתי לעצב, בין אם זה לעצב את הקירות בתנועת הנוער בחודש ארגון ובין אם זה באירועים", הוא מודה, "אני יודע שלא חסר מעצבות מטפחות בשוק, ואני אגלה לך סוד - יש גם לא מעט מעצבים בנים, פשוט לא יודעים שהם בנים".
הם מסתתרים מאחורי שם?
"בדיוק".
מעניין.
"כן. אני אמרתי לעצמי שאני לא מסתתר מאחורי שם. זה יישמע פלצני, אבל בסוף המותג זה אני. אני מתייחס לזה כאל אמנות".
"לא חסר סביבי נשים שהולכות עם כיסוי ראש"
גדלת בבית של בנים, איפה נחשפת לעולם של המטפחות?
"יש מעליי שני אחים נשואים, אז יש גיסות. יש גם בנות דודות, דודות, אמא, נשים של חברים. לא חסר סביבי נשים שהולכות עם כיסוי ראש, אז משם הגיע הידע. אני שומע על קשיים שיש לנשים, על מה חסר להן". דברת בכלל לא תכנן לעצב מטפחות. בהתחלה עיצב אחת לאמא, אחת אחרת לגיסה, ופתאום מצא את עצמו תופר מעל 100 מטפחות. את הקולקצייה החדשה שלו הוא משיק הערב (ד'), וכבר מודיע שיש מכל דגם לא יותר משלוש מטפחות. "אם יהיה ביקוש למטפחת מסוימת כנראה שהיא לא תחזור, זה מאוד בוטיק".
דברת לא חיכה לשחרור מהצבא כדי לעסוק במה שהוא אוהב. תוך כדי השירות הוא כבר עיצב אירועים ותכנן את היום שאחרי. אל המטפחות הוא הגיע גם מאהבה וגם מהבנה כלכלית - אירוע יש פעם בשבוע או שבועיים, מוצר יכול להימכר בכל שעה.
התעסק בעיצוב עוד לפני השחרור. "תמיד אהבתי לעצב" צילום: פרטי
"החברים שלי מכירים אותי, גם אם הייתי מתחיל למכור שמלות כלה הם לא היו מרימים גבה"
בוא נדבר על הפיל בחדר. אמרת בעצמך שיש עוד גברים שיש להם מותגי מטפחות אבל הם לא רוצים להזדהות. מאיפה האומץ להגיד "אני גבר דתי ממבוא חורון ויש לי מותג מטפחות"?
"צריך להכיר אותי כדי להבין", הוא משיב בפשטות, "אני לא חושב שצריך להסתתר. נכון שכיסוי ראש זאת מצווה של נשים ורוב מי שעוסקות בתחום הן נשים, אבל כמו שיש מעצבות אופנה יש גם מעצבי אופנה וכמו שיש תופרות יש גם חייטים. אני באמת מגדיר את זה כאמנות".
איזה תגובות יצא לך לקבל?
"החברים שלי מכירים אותי, גם אם הייתי מתחיל למכור שמלות כלה הם לא היו מרימים גבה", הוא צוחק, "החברים והאחים הנשואים חוגגים על זה, זה בא להם ממש טוב כי הנשים שלהם מקבלות יחס אישי". גם אמא שלו, מורה דתייה ממבוא חורון, לא מתנגדת. "האג'נדה של אמא שלי זה שאהיה מאושר ושאתפרנס טוב. היא מרוויחה מזה מטפחות, אני מרוויח מזה כסף - אז מעולה".
"אם מישהי רוצה לקנות מטפחת היא לא חייבת לעבור דרכי"
אבל גם דברת בעצמו לא תמים. "אני מכין את עצמי שיהיו אנשים שזה לא ייבלע להם חלק בגרון, שגבר עומד מאחורי זה", הוא לא מכחיש, אך מוכן עם פתרונות: "אני עובד על בניית האתר שלי כדי שאם מישהי רוצה לקנות מטפחת היא לא תהיה חייבת לעבור דרכי. אם יהיו בנות שיעדיפו להתייעץ ולשאול על דגמים מסוימים עם בחורה, הן ידברו עם גיסתי. יהיה גם את המספר שלי וגם שלה".
"אני באמת מגדיר את זה כאמנות" צילום: דוד אוחנה
"בכל שישי אחרי הסעודה יש סדנת קשירה"
מרגיש בנוח לחלוק טיפים על כיסויי ראש וקשירות?
"מה זה לחלוק טיפים, את יודעת מה אנחנו עושים בבית אחרי הסעודה בשישי?", הוא צוחק, "כל שבת יש סדנת קשירה".
מאיפה למדת?
"לא באמת למדתי, זה ניסוי וטעייה. אתה רואה את אמא שלך קושרת כל בוקר מטפחת, רואה את גיסות שלך, זה בשיח".
דברת אמנם נושם וחי עיצוב, אך עדיין נבוך לשווק את עצמו. כשהוא מספר על המטפחות המיוחדות שלו או מדבר על העסק שלו הוא מקדים כל אמירה בהתנצלות. "זה יישמע פלצני", הוא אומר לי שוב, "אבל עברתי על כל האתרים של הקולגות, הגברים והנשים, ואני מביא משהו אחר קצת. בין אם זה השילובים, סוגי הבדים ובין אם המחירים שנוחים לכל כיס".
"בעיניי זה כמו כתר. את מלכה - שימי כתר"
תן טיפ לקוראות שלנו - איך את יכולה להיראות מדהים גם אחרי שאת עוברת לכיסוי ראש?
"בעיניי, יש הרבה מצוות שיש לנשים וחבל שאין לגברים" הוא טוען, "זכיתן שאתן יכולות ללכת עם מטפחת. הטיפ הכי חשוב הוא לאהוב את עצמך כמו שאת. גם אם קשה לך עם כיסוי ראש זה בסדר, זה תהליך. יש לך את בעלך שיתמוך בך ויש לך אותי כדי לקנות מטפחות יפות", הוא צוחק. "ותלמדי על זה, בסוף כשאת מבינה יותר קל לך. בעיניי זה כמו כתר, את מלכה - שימי כתר".
אוהד דברת. "בעיניי זה כמו כתר, את מלכה - שימי כתר" צילום: פרטי