במהלך השנה האחרונה פורסמו שני מחקרים חשובים שבוחנים את המצב הכלכלי של המשפחות בישראל. הראשון, מחקר בנק ישראל על אוריינות פיננסית שפורסם בנובמבר 2025, והשני, דוח פעמונים לחוסן כלכלי 2024 שפורסם במרץ 2025. כשמניחים את שני המחקרים זה לצד זה, מתגלה פער מדאיג בין הידע שיש לנו כאזרחים לבין היכולת שלנו ליישם אותו בפועל.
הידע נראה טוב - על הנייר
מחקר בנק ישראל שפורסם בנובמבר 2025 מראה שאנחנו עומדים בסטנדרטים גבוהים: הציון הממוצע במדד האוריינות הפיננסית של ישראל הוא 64 נקודות, דומה לממוצע במדינות ה-OECD. אבל כשמתעמקים במספרים, רואים פערים משמעותיים: היהודים הלא-חרדים מציגים 67 נקודות, החרדים 62 נקודות, והחברה הערבית 54 נקודות בלבד.
הפער בין השכבות החזקות לחלשות עומד על 19 נקודות - כמעט פי שניים מהממוצע העולמי. גם הפער המגדרי בישראל גבוה יותר - 6 נקודות לעומת 3 בממוצע ה-OECD. ממצא מעניין שעלה הוא שבניגוד לעולם, בישראל הצעירים מציגים רמת אוריינות גבוהה יותר מהמבוגרים, פער של 6 נקודות. זה נראה כמו חדשות טובות, אבל רגע לפני שאנחנו חוגגים - כדאי לבדוק מה קורה בפועל.
המציאות בשטח - תמונה קשה הרבה יותר
דוח פעמונים לחוסן כלכלי 2024, שפורסם במרץ 2025, מגלה מציאות שונה בתכלית. המדד הכללי של החוסן הכלכלי צנח מ-66.8 נקודות ב-2021 ל-59.0 נקודות ב-2024 - הירידה החדה ביותר מאז שהמדד נמדד לראשונה. 42% מהמשפחות לא מצליחות לסגור את החודש, ו-31% נאלצו לוותר על תרופות או מזון חיוני. כמעט 40% כמעט ולא חוסכות - נתון שהכפיל את עצמו תוך שנתיים. 38% נאלצו ליטול הלוואות או להיכנס למינוס.
הפערים שזיהה בנק ישראל באים לידי ביטוי בקושי כלכלי יומיומי: נשים מציגות מדד חוסן של 57.2 נקודות לעומת 60.6 של גברים. החברה החרדית חווה ירידה דרמטית של 10 נקודות. אבל הממצא המפתיע - מעמד הביניים נפגע הכי קשה, עם ירידה של 12 נקודות. גם הצעירים, למרות האוריינות הגבוהה, מציגים מדד חוסן של 58 נקודות בלבד.
אז מה קורה כאן באמת?
הפער בין המחקרים מלמד אותנו: יש לנו את הידע, אבל אין לנו את התנאים לממש אותו. זה לא שאנחנו לא יודעים איך לנהל תקציב - זה שהמציאות הכלכלית פשוט לא משאירה מרווח לתמרן. אפשר להיות בעל כל הידע בעולם, אבל אם ההכנסה בקושי מכסה את ההוצאות הבסיסיות, הידע הזה לא יכול להתממש.
מה צריך לקרות כדי לשנות את התמונה?
השינוי האמיתי צריך לבוא ממספר כיוונים במקביל. קודם כל, צריך ליישם את התכנית הלאומית לחינוך פיננסי - לא רק ברמה העקרונית אלא בצורה ממוקדת ומותאמת תרבותית לקבוצות השונות באוכלוסייה.
מחקר בנק ישראל עצמו ממליץ על כך, ובצדק.
במקביל, חייבת להיות מדיניות כלכלית שמתמודדת עם יוקר המחיה ומורידה את נטל ההוצאות של המשפחות. צריך לחזק את רשתות הביטחון הסוציאליות ולספק ליווי כלכלי אמיתי למשפחות שנמצאות בקושי - ליווי שהוכח כיעיל על ידי ארגונים כמו פעמונים.
חשוב להבין שהחינוך הפיננסי צריך להיות מותאם לכל קבוצה - לא אותה גישה אחת לכולם. מה שעובד עם משפחה יהודית חילונית ממעמד הביניים לא בהכרח יעבוד עם משפחה ערבית או חרדית, ולהפך. צריך להתחשב במאפיינים התרבותיים, במבנה המשפחתי, בשפה ובנורמות החברתיות של כל קהילה.
השורה התחתונה
יש הבדל גדול בין לדעת לבין להיות מסוגל. הידע הוא צעד ראשון חשוב, אבל בלי שינוי אמיתי במדיניות הכלכלית ובליווי הנדרש, קשה למשפחות רבות לתרגם את הידע הזה להחלטות כלכליות נכונות ולחוסן כלכלי.
אנחנו צריכים להכיר בכך שהאתגר שלנו הוא לא רק לשפר את הידע, אלא ליצור תנאים שבהם המשפחות יוכלו באמת ליישם את הידע הזה. זה אומר מדיניות כלכלית שמורידה עלויות, ליווי אישי למשפחות בקושי, חיזוק רשתות הביטחון, וחינוך פיננסי מותאם שבאמת מגיע לכל הקבוצות באוכלוסייה. רק כך נצליח לגשר על הפער המדאיג בין הידע שיש לנו לבין המציאות שאנחנו חיים בה.
בשיתוף ארגון פעמונים