ההצעה לביטול סימון מחירי המוצרים באמצעות מדבקה, מונחת על שולחנו של שר הכלכלה בימים אלו ותוכנה שונה מהותית מחוק סימון המוצרים שקיים מאז 1998. היא מקודמת ע"י הרשות להגנת הצרכן ומשווקת כחלק מרפורמת "מה שטוב לאירופה". עיקרה: מעבר מסימון המחיר במדבקה על כל מוצר ומוצר לסימון דיגיטלי באמצעות צג ועל המדף בלבד, בדומה למדינות מערביות רבות, בשם הקדמה והטכנולוגיה.
שלא בכדי, ובאמתלת הקדמה ועלויות התפעול הגבוהות, רשתות השיווק להוטות להיפטר מהחוק שכבר יותר מעשרים שנים מקשה על חייהן ומסייע לצרכן בקבלת החלטות. הן נוקטות בצעדים אקטיביים מרובים לצורך כך, וכעת נראה שהשינוי נופל לידיהן כפרי בשל. אם רשתות השיווק מברכות על הצעד, אצל ציבור הצרכנים, או אצל מי שאמון על רווחתו, חייבת להידלק נורה אדומה.
גל קולוג, המהלך שיפגע בצרכנים. צילום: באדיבות המצולם
רשתות השיווק יתחייבו לעדכן מחירים אך ורק בלילה
אם אתם חוששים מפער מחירים בין המחיר המוצג על המדף לבין המחיר בקופה, על זה כבר נתנו הקמעונאים את הדעת: מהפיילוט שמבוצע בתקופה האחרונה במספר סניפים עלה שרשתות השיווק יתחייבו לעדכן מחירים אך ורק בלילה. בכפוף לגודל הסניף, הפיילוט כולל גם סורק שיפיק מדבקה לבקשת הצרכן במידה וירצה, וזאת במידה וזמנו בידו.
אבל הפער בין האידיאל (הרצוי) לבין השטח (המצוי) הוא תהומי. צרכן שמשוטט בסופר ידע להצביע על פערים בקלות, עוד בטרם יושמה הרפורמה. אתם סומכים על רשתות השיווק, למשל, שהמדפים אכן יהיו מסודרים בהתאמה למחירי המוצגים שבמסך? שהסורק אכן יעבוד תמיד וגליל המדבקות בו יוחלף כשיגמר? שהתור בדרך להפקת המדבקה לא יתיש את הצרכן ולכן יוותר עליו מראש? ומה בנוגע לאוכלוסיה מבוגרת, האם היא תצליח לעכל בקלות את השינוי? העברת האחריות והבקשה לעירנות מוגברת בקרב הצרכן היא רק מכשלה אחת מני רבות, התמונה הגדולה מורכבת הרבה יותר.
אני אומר בכל הזדמנות שמחיר קבוע ומסומן באופן ברור מסייע לצרכן לגבש עוגן וטווח עלות עליון ותחתון למוצר. מדבקת המחיר והחשיפה החוזרת אליה, דרך ערוץ ויזואלי (ראיה), מסייעת לו לקבע את אותו העוגן ולקבל החלטה מושכלת לאורך זמן.
מחיר המוצר מקבל משמעות משנית
באופן סימון המוצע, ששואפות רשתות השיווק לאמץ, מחיר המוצר מקבל משמעות משנית: הוא מוצג על המדף, אך ברגע שנכנס לעגלה ועד שיעבור בקופה סבירות גבוהה שהצרכן לא יזכור אותו (שהרי, העגלה מלאה במוצרים) יתרה מכך: גם כשיגיע הביתה ויסדר את המוצרים שרכש ויסדרם לצד מוצרים שרכש בעבר, מדבקות המחירים לא יהיו שם להצביע על עליית מחיר או פער מחירים בין רשתות או מותגים.
כבר שנים בעלי רשתות השיווק מתייחסים בזלזול לאקדח סימון המחירים שמתואר כמוצג מתקופת האבן. לטענת גילית רובינשטיין, מנכ"לית איגוד לשכות המסחר, המעבר לסימון דיגיטלי יחסוך למשק יותר משלושה מיליארד שקלים בשנה (כוח אדם שתפקידו להדביק מדבקות, קנסות ועוד) השאלה הגדולה היא יחסוך למי? אתם מאמינים שהצרכן יהנה מהחסכון הזה? מהכרותי עם רשתות השיווק, אני מטיל בכך ספק רב. מהקורונה ועד למלחמה, שעדיין בעיצומה- רשתות השיווק נהנות מתנועה מירבית וגורפות רווחי עתק, מתי בדיוק נהנה מכך ציבור הצרכנים?
המחירים ממשיכים לעלות, צילום: Yonatan Sindel/Flash90
אם כבר אירופה, אז עד הסוף
אגב, נשיאת עיניים לאירופה היא דבר מבורך. סימון בצגים דיגיטליים לא קורה במדינות אלו מתוקף חוק, אלא מתוך הבנה שקדמה היא אכן רצויה ומבורכת. בכלכלת אירופה יש עוד חוקים נהדרים אחרים שרצוי לנו לאמץ, למשל האיסור להשמיד מזון, מה שמחייב את רשתות השיווק לנקוט במדיניות של תמחור דינמי (ככל שתוקף המוצר מתקצר- מחירו יורד) במדינת ישראל עדיין נהוג להשמיד מוצרים, טונות של מוצרים, למרות שתמחור דינמי יכול לסייע למשפחות רבות שמצויות מתחת לקו העוני והולכות ומתרחקות מבטחון תזונתי. קשה שלא לתהות: אם כבר מיישמים את מדיניות אירופה, מדוע עושים זאת סלקטיבית רק היכן שנוח?
אומרים שמה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה. כן. בזבוז פסולת, זמן ואנרגיה חייבים להיות בראש מעייניו של כל בר דעת במדינה מתוקנת, מהצרכן הפשוט ועד העומד בראש קמעונאית כזו או אחרת, אבל במדינה שבה מחירי המוצרים רק עולים- הכחדת סימון המחירים בתצורתו הנוכחית עשויה להיות מקל נוסף בגלגלי העגלה בסופר. הצרכן, ורק הוא, יהיה זה שישלם את המחיר.
גל קולוג הוא כתב צרכנות עצמאי ובלתי תלוי. הוא מתייחס לסוגיות צרכניות בעמוד באינסטגרם שלו @galkolog ומרצה בנושא ברחבי הארץ