השבוע התקיימה הקרנת בכורה חגיגית בסינמטק בירושלים, לסרטו הדוקומנטרי של מורדי קרשנר, בו תיעדו את המחזור הראשון שמגייס 54 שוטרים דתיים לקורס מיוחד שנפתח עבורם, ביוזמתו של נחי אייל.
בתחילת הסרט, כך היה נראה, לאייל ישנם יחסים אימבוולנטים עם המשטרה, לאחר הפינוי הקשה והאלים שעבר בעמונה בשנת 2006. עם זאת, הוא טוען כי ההקמה של הקורס הראשון שיהיה מיועד לשוטרים דתיים, יוכל לעזור לו לפתוח דף חדש ביחסים שלו עם המוסד המשטרתי.
בשביל מתנחלים להיכנס למשטרה זה לא הגיוני, זה כמו שתלך להתגייס לחמאס",אומרת בסרט בת חן לבנון, כשמולה בעלה יהודה. "ההורים שלו גרים בסוסיא", היא מספרת. בשביל לנסות ולהסביר שיש פחד גדול בקרב המתנחלים משוטרים, שעלולים לפנות או להפעיל כוח פיזי נגד המתיישבים שגרים מעבר לקו הירוק.
זה השלב שבו בתור דתייה, אני מנסה להבין מהי ההתנגשות שקיימת בין אדם דתי לבין המשטרה. הרי גם בצבא צריך לקבל פקודות ואי אפשר לסרב. מה כל כך מיוחד בזה שבמשטרה צריך לחלל שבת? הרי גם רופאים וכל משרתי כוחות הביטחון לעיתים נאלצים לעבוד בשבתות.
[embed]
כל הצהלה והחגיגה, על כך שהסתיים לו לא מזמן, קורס שוטרים דתיים ראשון במשטרה, גרם לי לתהות - האם לפני 10 שנים לא היו במשטרה שוטרים דתיים? האם זו הפעם הראשונה שדתיים מתגייסים למשטרה? דובר המשטרה הדתי, מספר לי כי "שוטרים דתיים היו בעבר גם במשטרה, אך זו הפעם הראשונה שעושים להם קורס מיוחד, מעין 'הסדר כזה שמיועד למגוייסים דתיים".
זה קצת מוזר לטעמי, שכן בצבא, התרחש תהליך הפוך לחלוטין. בהתחלה גייסו את כל הדתיים ל'הסדר' ולאחר מכן, ההסדר החל להתפרק וחיילים דתיים הרגישו שהם יכולים להתגייס לצבא לבד, ללא מסגרת תומכת. דובר המשטרה הדתי, שבתי גרברצ'יק אומר לי שזה לא מוזר בכלל "כי פעם היו לדתיים הרבה בעיות, עכשיו כשמגייסים אותם בקבוצה, יש יותר סיכוי להקלות".
סוגיות שעוררו קונפליקטים בין המגוייסים הדתיים, לבין המוסד, היו הבעיות ההלכתיות שעלו בשבתות וכמובן, השירות לצד נשים. דבר שאף עורר את זעמה של בת חן לבנון, שבעלה 'נאלץ לבלות' משמרת לילית בעבודה צמודה עם אישה שמשרתת לצידו. "אני לא אומרת יחסים רומנטיים" מבהירה לבנון "אלא חברות"."והחברות אסורה בעינייך?" שואלת השוטרת את לבנון ההיסטרית "כן, זה אסור!" היא משיבה.
 |
|
(צילום: כן זה אסור!)
|
בשלב הזה, יותר צחקתי משהתרשמתי. איך זה יכול להיות? אם תהינו מדוע הדתיים כל כך מגזריים, בסרט "מאמינים במשטרה" המגזריות בולטת בצורה בלתי רגילה. כיצד הדתיים מתלהבים מכל דבר ש'אדם דתי' עושה. נכון שיש מגבלות הלכתיות, נכון שלא הכל הולך לפי הספר, אבל למה זה כל כך יוצא דופן עבורנו? הרי אנשים דתיים, נמצאים כיום כמעט בכל תחום תעסוקה.
איך הגענו למצב שמתהליך של השתלבות בודדים, אנחנו מחפשים את תהליך ההתמרכזות? כמו שאמר בעברו פרופסור אשר כהן בראיון ל'כיפה', ש"דתיים לא יכולים לגור לבד", כך נראה גם הפעם. הדתיים לא יכולים להיות ב"משטרה לבד". הם חייבים קבוצה שתלווה אותם, הם חייבים להיות ביחד.
קצת חבל שמגאווה מגזרית על כך שיש למשטרה מפכ"ל דתי, שנמצא בתפקידו לא בזכות ה"דתיות שלו", אלא בזכות כישוריו ומקצועיותו, הפכנו את המגזריות לסוג של מקצוע. כאילו ה'דתיות' היא סוג של תכונה, שמחייבת התייחסות מיוחדת וטיפול נפרד.
תופעת ה"ביחד" מקלה לעיתים על הבדידות, ופותרת בעיות וקשיים שלבד לא היינו מסוגלים לבצע. עם זאת, נראה שהסרט "מאמינים במשטרה" מעיד על תופעה הפוכה שעוברת בימים אלו על המגזר הדתי. תופעת ההתקבצות המגזרית. זה קורה בבנייני מגורים, ביישובים, במכללות שמציעות מסלולים נפרדים לבני המגזר הדתי, ועכשיו גם במשטרה. תהיה דתי ותאמין במשטרה - אך ורק בתוך הקבוצה.