תסריט: חופש. ערב. אתה מתכנן שמחר בבוקר תקום מוקדם, תתפלל, תאכל ארוחת בוקר טובה ומושקעת, תיסע עם עוד שני חברים לים, וכשיתחיל להיות חם תחזרו לבית של אחד החברים, תאכלו צהרים, תראו סרט בוידאו ובערב תעלו לסניף - לחבר'ה. אתה הולך לישון מבסוט ממחר.
למחרת, אתה קם ב - 12:30, מעוך לגמרי. אין לך כוח לכלום. אתה מבואס שהרגת את היום, בקושי מניח תפילין, חוטף משהו לאכול מהמקרר ומתיישב מול הטלוויזיה עד הערב.
התהליך הזה קורה לנו הרבה פעמים. אדם מתכנן משהו לעצמו, אם בטווח הקרוב - למחר או לשבוע הבא, ואם בטווח הרחוק - לחודש או לשנה הקרובה. הוא לא מצליח. השאלה היא, איך הוא מגיב לכישלון שלו.
התגובה האופיינית היא שקיעה בתוך הכישלון. כלומר, אדם מרגיש שהוא עשה משהו רע או פספס משהו שהוא היה צריך לעשות, ואז כל היום הוא מסתובב עם העצב של הכישלון. כל אחד יכול להיזכר בזמן שלאחר פאשלה גדולה שלו: אתה מרגיש רע עם עצמך, אין לך חשק וכוח לעשות כלום ואתה מרגיש שאתה לא שווה. אתה רוצה לתקן את מה שעשית וחושב שאין סיכוי. כל מה שנשאר לעשות זה להרהר שוב ושוב במה שקרה.
אסור לאדם שנכשל להמשיך לחיות עם הכישלון. אדם שנפל לבִּיצה לא יכול להתנקות מהבוץ והרפש כשהוא עדיין בתוכה. עליו לצאת ממנה לחלוטין ואז להתפנות לנקות את עצמו. וגם זה - רק לאחר שהבוץ התייבש לגמרי וכבר לא מלכלך.
עשית משהו רע? פישלת? עצור שניה, לא יותר. תבין מה קרה לך, תחשוב מה הטעות שלך ותחליט באופן מעשי איך עליך לפעול בפעם הבאה. זהו. נגמר העניין. אל תשקע בעצבות אפילו שניה, זה רק מעצים את תוצאות הנפילה ומנפח אותה הרבה יותר ממה שהיא באמת. מרגע זה הכל מתחיל מחדש.
הקב"ה נותן לנו להתחיל כל רגע שוב - פשוט לעזוב ולהתנתק ממה שהיה עד עכשיו ולפתוח דף חדש וחלק. זוהי ה'תשובה': תמשיך ותעשה את מה את מה שאתה צריך מתוך שמחה. אם בכלל עליך להיזכר בטעות שלך, זה רק לאחר זמן. לא כשאתה עדיין בבוץ.
אסור לשקוע בבוץ, קודם כל צריך להיחלץ ולעוף ממנו ולהמשיך ללכת. אסור להתמלא בנקיפות מצפון ולחיות בהם כל היום. לא לחשוב "כמה שאני אפס", "איזה סמרטוט אני", "איזה כישלון אני" ולרחם על עצמך. צריך לקטוע את כל המחשבות שמעלות את השטויות האלו - הן רק מזיקות ונובעות מגאווה מטופשת. כרגע אני צריך להגיד לעצמי "לא נורא, נפלתי. אני לא סמרטוט, אני שווה, עכשיו אני צריך לאסוף את עצמי ולהמשיך קדימה בכל הכוח, בלי פחד".
אסור לנו להרוס לעצמנו את כל היום בגלל שקמנו מאוחר - כבר הפסדנו מספיק זמן. אנחנו צריכים לסלוח לעצמנו, להאמין בעצמנו ולהמשיך לרוץ הלאה. בשמחה.