"חופש" חרקירי
היום נדבר על מאכל מאד מפורסם ומקובל אשר מלווה אותנו לאורך חיינו. הסנדוויץ'.
האגדה מספרת על הלורד סנדוויץ' שהיה אדם עשיר מאד ותחביבו העקרי היה להמר (אל תתעצבנו שאני מכניס לכאן מסרים לא חינוכיים אלא תסתכלו על הצדדים החיוביים – א. אני לא אמרתי שהוא היה איש טוב במיוחד או צודק במיוחד. ב. יש כאן מסר חינוכי מאד – שגם מאדם שעושה דברים לא טובים, עדיין ניתן אולי ללמוד משהו...).
עם הזמן, הוא השקיע את כל זמנו בהימורים, מה שגרם להתנזרותו הכמעט מוחלטת מאכילה – שהרי אכילה היא דבר שמבזבז המון זמן.חבריו החליטו לעזור לו והכינו עבורו ארוחה בה הם דוחסים את כל מנות האוכל בין שתי פרוסות לחם, וכך הלורד סנדוויץ' חזר לאכול בצורה בריאה בלי לפגוע בהימוריו. המאכל "סנדוויץ'" נקרא כמובן על שמו. אני לא יודע אם זה ספור אמיתי או סתם מיתוס אגדי, אבל בכל מקרה זה ספור נחמד.
כעת נעבור לדברים הרבה יותר מבוססים ואמיתיים:
האקדמיה ללשון הייתה צריכה לבחור שם בעברית ל"סנדוויץ'". היה לה רעיון נחמד: למה שנקרא למאכל הזה על שמו של הלורד סנדוויץ'? הרי לנו יש מישהו שהמציא את הסנדוויץ' בתקופה הרבה יותר קדומה. הלל הזקן, שהיה כורך יחדיו פסח, מצה ומרור. וכך רצתה האקדמיה לקרוא לסנדוויץ' "הִלֶלִית" – על שמו של הלל הזקן, ממציא הסנדוויץ' הראשון.
הבעיה הייתה כזו: עד שקוראים למשהו על שמו של הלל הזקן, אז זה יהיה סנדוויץ'?! זה הכבוד שעם ישראל נותן לאחד מענקי התורה שהיו בו?!
החליטו שזה לא מכובד ולכן פשוט יקראו לסנדוויץ' על שם הפעולה של הלל הזקן. הכריכה. וכך החליטו לקרוא לסנדוויץ' בעברית – "כריך".
אז בפעם הבאה שייצא לכם לאכול כריך אל תתיחסו אליו בזלזול. תדעו שמאחורי המאכל הזה יש ספור שלם.
בתאבון ויום טוב!
גלעד ביר