בהתחלה קוראים בלוחות מודעות על אידאלים וזה גם קל להגיד הרבה סיסמאות, אבל כשזה מגיע אליך כשאתה צריך לבחור בין העם לבין הנוחיות והכסף. אז כשכל המילים הגדולות הופכות למעשים קטנים של לעזוב חברה, ושוב לקום מוקדם ולנסוע רחוק, כן, אז אתה מבין שזה לא צחוק.
אתה לומד שא"י נקנית בייסורים וחושב שאין הכוונה אליך אלא לדורות הקודמים, ואז ברגע אחד של ניצוץ אתה פתאום מגלה שמדובר בך וזה מחייב - ואתה צריך לתת את הכל ואם אתה מחליט, וגם עושה, אז אתה מבין שיש משהו בארץ שלנו - משהו קדוש, שגורם לאנשים אחרי אלפיים שנות גלות לחזור אליה ולהפריח וליישב, וזה דבר נפלא שמצוי גם בך!