כשאנו מגלגלים על הלשון את צמד המילים "נוער נושר" או "נוער בסיכון" ברוב הפעמים נדמיין בעיני רוחנו סמים, פשע, אלכוהול וכיוצא בזה. אם נפעל בשיטה של בדיעבד, כתגובה בלבד למצבי קיצון או חירום, בהחלט נסתכן ליפול לקליפה של ההגדרה. אך אם נעמיק מבט וקשב, נוכל להבחין שכל נער בגיל ההתבגרות נמצא ברמת סיכון כלשהי.
גיל הנערות הוא שלב בו כל החוויות והרגשות נמתחים לקצה. שלב בו כל מה שנאגר והוחזק- יוצא החוצה. כשלוקחים בחשבון גם את החוויה הלימודית התובענית, אפשר רק לדמיין את הערך העצמי המנסה להילחם בתחרות הסמויה והבלתי נמנעת, ברצון להוכיח כך או אחרת. המוטיבציה נמצאת באתגר מתמיד. מעבר להתמודדות בפן הלימודי ישנה ההתמודדות החברתית, העולה על הרבה מההתמודדויות והופכת מורכבת יותר כשבמסגרת אחת ישנו מנעד רחב כל כך של תרבויות ודעות.
במידה והנער אינו משתייך לתרבות הרוב, הוא עלול למצוא עצמו אט אט נדחק לפינה, חש יותר ויותר מחוץ לנורמה, וממילא זר ולא שייך. במציאות של היום בה יש מחסור גדול במורים והעומס הלימודי הוא כה גדול, הסיכוי של המורה להבחין ולתת תשומת לב למקרים שקופים מעין אלה הוא נמוך. בייחוד בהתחשב בכך שלא תמיד הגישה החינוכית הבית ספרית שמה דגש על התפקיד הרגשי של המחנך. כאשר הנער לא מקבל את היחס הרגשי המתאים עלולה לחול הידרדרות איטית שתוביל לנשירה.
נער המגיע ממנטליות וחינוך דתי או חרדי מתמודד לרוב עם שאלות גדולות
בהתמקדות ספציפית יותר בנוער דתי וחרדי, ניווכח שנוסף על כל הרגישויות הללו ישנן רגישויות מיוחדות המתקיימות בו. נער המגיע ממנטליות וחינוך דתי או חרדי מתמודד לרוב עם שאלות גדולות, בלבול ותחושת אשמה בכל רגע בו הוא צריך לבחור בין הדת לבין הזהות המתגבשת בתוכו, הרצונות, הדחפים השאלות ועוד.
כל אלה, במפגש עם המציאות יכולים להביא להתנגשות חזיתית. לעיתים הסביבה מגיבה בבהלה לבלבול ולתהיות הצפות במסע גיבוש הזהות הרגשית והערכית של הנער. הבהלה יכולה להיווצר מכמה סיבות, האחת היא הכמיהה הטבעית להישאר חלק. חלק מהקהילה, חלק מההורים ש"הצליחו" בחינוך, שהילד שלהם הלך בתלם לאורך כל הדרך. הבלבול והתהיות שהנער מציף עלולות לייצר גם אצל ההורה או המחנך עצמו רעידת אדמה ערכית.
מה קורה כאשר אין להורה מה לענות על שאלה אמונית של הילד? כשהילד מציף שאלה לגבי מנהגים של שנים המתבצעים כמצוות אנשים מלומדה? התחושה היא פעמים רבות מבוכה, או כעס על עצם שאילת השאלה. מנקודה זו מתחיל לרוב מעגל מתמשך, של אמון שנפגע משני הצדדים, אכזבה, אשמה וכאב.
הקשר החם והאוהב הופך לאוסף רגעים טעונים
הקשר החם והאוהב שהושתת בחלקו על החוויה הדתית, ההליכה המשותפת לבית הכנסת, הקידוש המשפחתי בערב שבת, דברי תורה בארוחה, אותו הקשר הופך פעמים רבות לאוסף רגעים טעונים. ברגעים האלה מתרחשת מלחמה בין הכמיהה של המחנך או ההורה לשמר את הנורמה לבין הרצון הכן למצוא עבור הנער מקום ומענה אמיתי שיעניק לו שלווה ותחושת שייכות עמוקה.
בשלב הנשירה יש תחושה של צניחה חופשית, מרבית הילדים נופלים בין הכיסאות, פעמים רבות יש פער גדול בהתאמה בין המקום הרגשי, דתי, לימודי בו מצוי הנער לבין מקומות הלימוד החלופיים המוצעים לו. לתהליך החיפוש הזה מתלוות תחושות כישלון, בושה וניכור.
בנקודה זו עמותת תימורה מהווה אור ורפואה אמיתית, מתוך מבט מעמיק על תמונת הנוער הדתי בישראל, זיהתה תימורה את הצרכים המיוחדים העולים בקרב נערים שונים אלה, ולאט לאט וביסודיות הקימה מסגרות שונות המעניקות מענה עמוק ורגיש לשלל הצרכים העולים מן השטח.
מרבית הנערים המגיעים לתימורה כשהם מתמודדים עם קשר בסיסי שנפגע
המוטיב החוזר בשיטת הפעולה של תימורה הוא – קשר. והיא דואגת לקיים אותו בכלל המישורים בהם היא פועלת. בראש ובראשונה מול התלמידים. כאשר מרבית הנערים המגיעים למסגרות שלה כשהם מתמודדים עם קשר בסיסי שנפגע, מול ערכים עליהם גדלו, עם דמויות משמעותיות בחייהם או עם עצמם- עמותת תימורה מאמינה ומצמיחה מחדש בכל תלמיד כזה את היכולת להיות אדם שיודע לייצר קשר בריא עם עצמו עם סביבתו ועם הערכים בהם הוא מאמין. הקשר נמשך ומלווה את התלמידים גם כבוגרים באמצעות תכניות שיקום מותאמות וליווי לאורך כל הדרך.
המעגל השני הוא הצוות המחנך, תימורה מאמינה שהנער יכול להתפתח עד הנקודה בה מצוי המחנך שלו, מה שמביא את העמותה ליצירת מנגנון של ליווי שבועי מקצועי עבור כל מדריך ומחנך שעובד במסגרותיה. בעזרת הליווי המקצועי מרחיבים המחנכים את הכלים הרגשיים והחינוכיים שלהם, פורקים את האתגרים והקשיים שבתפקיד. מתוך כך מתחזקת תחושת השייכות והחיבור למקום ואיתה גם חשיבות השליחות במלאכתם. המעגל השלישי בו פועלת העמותה הוא ההורים. כבר מרגע תהליך הקבלה למסגרות העמותה, זוכים ההורים להדרכות, ליווי רגשי ומענה מסור.
עמותת תימורה היא עמותה עם חזון חינוכי מקורי אשר שמה לה כמטרה להוביל את שינוי האקלים החינוכי הכללי במדינת ישראל. כפועל יוצא מכך הקימה העמותה את בית תימורה המהווה בית חינוכי לצוותים חינוכיים, עובדים סוציאליים והורים לנערים מתמודדים. בימים אלה פועלת העמותה על התאמת התורה שבעל פה לתורה כתובה ויצירת מודלים סדורים, על מנת להפיץ את השיטה כך שכל בית ספר - דתי או חילוני, ידע לתת מענה רגשי עמוק לתלמידיו. זאת מתוך הבנה שהצורך האנושי הוא אוניברסלי ואינו מבדיל בין דת גזע ומין.
בשיתוף עמותת תימורה