שובבי"ם ה'תשפ"ה: דרך להצלחה בשמירת הברית

ידוע כי מעת לעת מתפרסמים ברחבי הרשת דברי תורה ועצות למתמודדים עם היצה"ר. אולם יחד עם זאת, יש מן המתמודדים המוצאים עצמם נכשלים בחטא הידוע גם לאחר קריאת הדברים.

למעשה, היצר המדובר מורגש בתור דחף הנשלט רק לזמן מוגבל, וחייב (לדעת המתמודד עמו) לבוא לידי פורקן בשלב כלשהו, מוקדם או מאוחר (מס' שעות או ימים). לעיתים המתמודד עם היצר לא מסוגל לישון או ללמוד כראוי, עד שיכשל בחטא, חלילה.

הצליחו להימנע באמצעותה מכישלון

נציג בפניכם דרך אשר פותחה לפני כשלוש שנים ע"י בחור במהלך לימודיו בישיבה, והיא שכלית (לא סגולית או רגשית). רבים מן הבחורים שלמדו עם הבחור והתוודעו לדרך אהבו אותה מאוד והעידו שהם אכן הצליחו להימנע באמצעותה מכישלון.

הדרך נותנת למתמודד כח להלחם מול היצר בעת שהוא תוקף. אט אט מתרגל המתמודד לצורת החשיבה המבוטאת בה, עד שהוא כמעט ואינו צריך להקדיש מחשבה או משאבים לַהתמודדות. מהניסיון לאורך הזמן נראֶה שהדרך עשויה להיות מובנת דווקא למתמודדים בעצמם עם יצר כזה. אלו יֵדעו היטב להבחין בין העיקר והטפל שבה, ויבינו את אופן פעולתה.

להלן מובאת הדרך, בנוסח המדויק בו נכתבה. ניתן להשיגה גם דרך הקישור או לקבלה במייל חוזר

עומק הידיעה שהתורה מבטיחה לאדם שהוא תמיד יוכל לעסוק בה, ככל שירצה.

התנאי לכך שהסברה תעבוד: מיקום התורה ומושגיה בנפש האדם – בחלק העמוק ביותר. אם התורה לא ממוקמת שם, הדבר עלול לגרום לנפילה.

טיעוני תמך לסברה:

1) לולא היינו צריכים לעשות דברים נוספים חוץ מללמוד, היינו רק לומדים (ומקיימים מצוות ומתפללים). כל צורך האדם בדברים אחרים, כגון אכילה, שינה, פעילות גופנית, התרעננות, וכד' נובע רק מגריעות הקיימת באדם.

טיעון זה מפקיע מהיצה"ר את הזכות לתקוף את האדם. ואם נתמה ונשאל 'האמנם אכן הופקעה מהיצר הזכות לתקוף?', נשיב שאילו הייתה לו הזכות לתקוף למרות הטיעון הנ"ל, לא היה נמצא מי שמסוגל להימנע מנפילה.

2) הדבר היחיד שיהודי יכול להתייחס אליו ברצינות הוא לימוד תורה. שהרי כל הלימודים האחרים בעולם תלויים בעוה"ז, ואילו התורה והעיסוק בה אינם תלויים בו. כמו"כ, העיסוק בתורה הוא תמיד מוצדק: תמיד יהיה מוצדק לימוד של דבר אחד מן התורה מס' פעמים, ותמיד יהיה מוצדק לימוד של דברים רבים מן התורה פעם אחת. לעומת זאת, הלימוד של דברים שאינם תורה או העיסוק בדברים אלו תמיד יהיו תלויים בתנאי העוה"ז, ואינם נצחיים.

עניינים נוספים:

1) הסברה מועילה למצב של 'רוח שטות'. מגיעים לכך מדיוק במשפט: דווקא התורה מבטיחה וכו', ולא מעשי ההתגרות ביצה"ר, שאינם מועילים לאדם לעוה"ב. כך חוזרת ההכרה במעשים, והאדם יוצא מהמצב הנ"ל.

2) במצבים קיצוניים שבהם כמעט מגיעים לכישלון מריצים בראש דברים מהגמ' (יתכן שדווקא דברי מחלוקת).

3) הסברה לא נועדה למלחמה ביצר אחר, האומר לאדם 'חטוא למרות שאתה יודע שמדובר בחטא' או האומר לו 'דמיין כאילו הנך עושה דברים בהיתר, שהרי 'ממה נפשך', אי"ה תוכל לעשות כן בעתיד'. יש להתרחק מאוד מהתגרות ביצר כזה.

4) דרושה, כמובן, סיעתא דשמיא באחיזה התמידית בסברה, ביחוד בעיתים בהן היצר תוקפני במיוחד. במצב רגיל, ההכרעה מתבצעת תוך כ- 15-10 דק' של ניתוח הסברה במחשבה והתעמקות בה. לאחר זמן זה היצר בד"כ נרגע ואינו תוקף למשך זמן ממושך.