אנו נמצאים בעיצומו של חודש כסלו, חודש הגבורה, ובשיאו נחגוג את חג החנוכה שמסמל מספר ניסים ובראשם ניצחון המכבים על היוונים. אותה גבורה עילאית התבטאה לא רק בשדה הקרב, בניצחון מעטים מול רבים, אלא גם בניצחון הרוח, אותה רוח יהודית נצחית שהיוונים ניסו לשבור באמצעות שורת גזירות אכזריות.
אנו חווים את התקופה הקשה ביותר מקום המדינה
בדומה לימים ההם, גם בזמן הזה, אנו חווים את התקופה הקשה ביותר מקום המדינה, כשצבא ההגנה לישראל נלחם במספר חזיתות על עתיד מדינתנו הקדושה, אך לא פחות מכך מדובר גם במלחמה רוחנית. אויבינו האכזריים מצפון, מדרום, ממזרח וגם בגולה, מנסים להרוג ולפגוע בנו בשל זהותנו וייחודנו כנושאי לפיד אש האמונה בעולם בבחינת: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". (דברי הימים א', י"ז, כ"א)
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שואל: הרי חשמונאי ובניו היו גיבורים גדולים אז מדוע הם מכונים 'חלשים' כפי שמובא בתפילת 'על הניסים': "מסרת גיבורים ביד חלשים"?. התשובה לכך היא שהכתוב רוצה להדגיש את שפלות רוחם של המכבים מול ה' יתברך ולרמוז שהניצחון לא יוחס לגבורתם, אלא ניצחון רוחם באמונתם המלאה ביד ה' ורצונו.
השנה, נחגוג את חג החנוכה כשאנו אפופים בגבורה גדולה המקיפה את כלל האומה:
גבורת חיילי צבאנו – ילדינו, בנינו, אחינו ותלמידינו היקרים והאהובים הנלחמים במספר רב של חזיתות, בגבורה יהודית ומגלים עוצמה ונחישות עד כדי מסירת נפשם למען שמו יתברך, למען עם ישראל, ולמען מדינת ישראל.
גבורת מאות אלפי המפונים מביתם- אזרחים יקרים שכל "חטאם" היה להתגורר ביישובים הסמוכים לגבולות המדינה ונאלצו לעזוב את ביתם וחלק גדול מרכושם, את חבריהם ואת קהילתם, ובמקרים רבים גם את מקור פרנסתם, ולהעביר את שגרת יומם למשכן חדש ולא מוכר.
גבורתם היומיומית של נשות המילואימניקים שבמשך תקופה ארוכה שימשו במסירות נפש כאמא וגם כאבא של ילדיהם, תוך שהן דואגות ליקיריהן שבחזית, ומפרנסות את ביתם.
גבורת תלמידינו הלומדים בישיבות ובבתי המדרש, המתנדבים ופועלים למען כלל עם ישראל בדרכים שונות ומגוונות כדי לרומם את רוחו.
גבורת כלל בני אומתנו - גבורה המתבטאת בסבלנות, באיפוק, בהתמדה, באופטימיות ובעיקר בראיית הנצח.
מאות אלפי גיבורים מדליקים את החנוכייה מחוץ לביתם מדי יום
מאות אלפי גיבורים מדליקים את החנוכייה מחוץ לביתם מדי יום ולא רק בחנוכה כבר יותר משנה, מאירים את הדרך לכולנו. מאות אלפי מעשים של גדלות בחסד, גדלות בנתינה וגדלות יומיומית בתורה ובעשייה.
נס חנוכה הוא נס שהתרחש בימים ההם אך למעשה מתקיים לדורות ועל כך ארחיב גם בוועידת החינוך הלאומית של מקור ראשון ומרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ביום חמישי הקרוב. נר החנוכה מאיר את חיינו וזאת כשאנחנו עדיין ללא בית מקדש, ללא מנורת זהב וללא שמן טהור. ה"שפת אמת" מסביר שבכל יום בימי החג, אנו מברכים "להדליק נר חנוכה" ולא אומרים: "להדליק נר בחנוכה" כדי להדגיש לנו שהנר הפוטנציאלי קיים וישנו עימנו. עלינו רק להציתו כדי שיתלקח לשלהבת מאירה.
עלינו כמחנכים, להציב אל מול ליבנו ומוחנו תדיר את המסר בדבר אמונתנו בה' יתברך ובייחוד בייעוד עמנו כעם הנצח.
אין מקרה והכל מאיתו יתברך
עלינו לחזור ולשנן לעצמנו ולתלמידינו התרחשות ניסים וכי אין מקרה והכל מאיתו יתברך וכפי שקרו ניסים גדולים אז, כך הם מתרחשים גם כיום. עלינו לראות אותם, להכיר בהם ולהודות לקב"ה על הישועה הגדולה ועל הגאולה השלמה שמתקדמת עוד ועוד.
כפי שמורנו ורבנו הרב דרוקמן זצ"ל היה אומר: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", כי אמונה אינה רק שיר אלא אמת גדולה..
נמשיך באמונתנו בדרך לגאולתנו השלמה בעוז ובענווה, נדליק את האור הגדול, את אור התורה ונתבונן בנרות חנוכה הדולקים באמונה, בתפילה ובהודאה גדולה על הניסים הגדולים המתרחשים "בימים ההם" – "בזמן הזה" ממש.
הכותב הוא הרב דוד טברסקי, ראש ישיבת בני עקיבא "הדרום" רחובות