צהר עד מאה ועשרים: לקבל את ההחלטות הנכונות בחיים, רגע לפני המוות

הרפואה המוצלחת והיכולות הטכנולוגיות המתפתחות להארכת חיים, הביאו בכנפיהן את הצורך לקבל החלטות רבות סביב הנושא – לעתים שנים רבות לפני מותו של אדם (כגון באדם עם דמנציה) ועד לשלב בו דנים בהכרעות בנוגע להנשמה, הזנה, החייאה וכדו'. בעבר, הכרעות אלו התקבלו בעיקר על ידי הצוות הרפואי. ברם, עלייה, הנובעת מסיבות שונות, במשקל הגדול שניתן בעת הזו לבחירתו של החולה ומשפחתו מטילה עליהם לקבל את ההחלטות כבדות המשקל. 

חלק גדול מהציבור, גם אם לא שמר תורה ומצוות לאורך חייו, מעוניין לנהוג בדרכה של ההלכה במצבי סוף החיים, ועל כן הוא מחפש מענה שייתן לו ייעוץ הלכתי-אתי בסוגיות אלה. זהו עיקר העיסוק של מיזם "צהר עד מאה ועשרים".

למנוע קרע במשפחה

יש מי שיאמר כי לכאורה אין כלל צורך בייעוץ, שכן העמדה ההלכתית היא שיש להאריך חיים בכל תנאי ובכל מצב. המציאות היא שעמדת חלק מגדולי פוסקי ההלכה אינה כזו. גם המקורות מלמדים כי יש מצבים שמותר לאדם לומר שהוא רוצה להיפרד מן החיים, ולעתים אף אסור לפעול כדי להאריך את חייו. בעיקר אמורים הדברים כאשר המשך החיים מלווה בייסורים גדולים. 

"הטיפול הפליאטיבי מבוסס על המשימה העיקרית והיא איכות החיים של החולה, התמודדות עם כאביו ופחדיו וכדו'", אומר הרב יובל שרלו ראש מיזם "צהר עד מאה ועשרים". "הוא אינו מבטל את הטיפול הרפואי שנועד להתמודד עם המחלה עצמה, אולם המטרה העיקרית היא לעטוף את החולה ולהקל עליו את ייסוריו. כאמור, בתנאים מסוימים הוא מותר על פי ההלכה, ולצורך כך יש צורך בייעוץ הלכתי".

"האתגר הראשון הוא עצם השיח על המוות, החשיבות של מתן הוראות מקדימות, מינוי אפוטרופוס וכדו'. חלק גדול מהתרבות שלנו רואה בכך פתיחת פה לשטן, וצריך להטמיע את השינוי הנדרש. האתגר השני הוא המשפחה המפולגת, ומניסיוננו למדנו כי אם לא מגיעים להחלטה משותפת – הדבר יוצר קרע נורא במשפחה. זו הסיבה שפיתחנו את השיטה בה אנו עובדים: צוותים המורכבים מרב שהוסמך על ידינו לכך, ועובדת סוציאלית מנוסה, המקיימים דיאלוג אמיתי עם המשפחה, מקשיבים, ומגבשים ביחד את הדרך הראויה. אנו רואים ברכה מרובה בדרך זו, וניתן לראות זאת בדברי ההערכה והתודה שאנו מקבלים כל הזמן ממשפחות".

עו"סית דבי בריטברד המובילה את מערך העובדות הסוציאליות של "צהר עד מאה ועשרים" מדגישה גם היא את החשיבות הרבה של האחדות המשפחתית וקבלת ההחלטה המשותפת ורואה בה את המטרה העליונה שעומדת לנגד עיניה.

"החשיבות הגדולה ביותר היא לתת מקום לכל אחד לדבר ולשמוע לפני שמקבלים החלטה ולוודא שכולם למעשה משדרים על אותו גל בסיפור של ההתמודדות עם המקרה הרפואי של בן המשפחה", אומרת בריטברד, "העניין של אחדות המשפחה הוא חשוב לא רק בפן הרפואי אלא גם בפן המשפחתי. יש המון לחצים ויכולות להיות הרבה אי הסכמות, מחלוקות ומתיחות, שהרבה פעמים נובעות מכך שכל אחד רואה את הדברים אחרת. ברגע שכל אחד שומע את השני זה כבר עושה סדר ומאפשר לעשות את הדבר הטוב ביותר בשביל החולה - שהמשפחה שלו תישאר מאוחדת".

נקודה נוספת עליה שמו דגש באופן משמעותי במיזם "צהר עד מאה ועשרים" היא שיתוף הפעולה עם הצוות הרפואי והסיעודי המטפל באותו מקרה. "המדיניות שלנו היא פעולה משותפת של כולם. הצוות הרפואי והסיעודי של בית החולים שמח מאוד בפעילותינו, שכן נעשה בירור אמיתי של הדרך הראויה", אומר הרב אוריאל גנזל מבכירי רבני צהר וממובילי מיזם "צהר עד מאה ועשרים", "לא זו בלבד, אלא שחלק בלתי נפרד מהמיזם הוא השתלמויות רבות שאנו עורכים לצוותי רפואה, ואז גם נוצרים קשרים המביאים לכך שהצוות הרפואי עצמו מפנה את המשפחות אלינו".

"צהר עד מאה ועשרים" פועל במקביל במספר זירות. הראשונה שבהן היא המוקד המעניק קו חם 24/6 של פנייה לייעוץ מקצועי. המפגש עצמו עם בני המשפחה נעשה תוך 36-24 ללא תשלום. המפגש נערך עם מתודה מאוד מסודרת כאשר 75 אחוזים מהזמן מוקדש להקשבה והבנה מה רצונו של החולה. האם השאיר הוראות, מה המצב הרפואי, מה בני המשפחה רוצים ורק אז מה אפשר לעשות.

"אז גם נבחר צוות שמלווה את המשפחה", אומר הרב גנזל, "החידוש הגדול של הפרויקט הוא שהמשפחה הפונה לבקשת מענה הלכתי מקבלת מענה של רב ועובדת סוציאלית שלמדו לעבוד כצוות עם משפחה. למיטב ידיעתי אין עוד מקרה בעולם של שילוב דומה לטובת מענה לבני משפחה במצב כזה".