ממש עוד מעט "חג הקורונה" יחלוף, ונוכל לחזור לבתי הקפה, היציאות, הדייטים, וההיכרויות. זמן מעולה לדבר על נושא קצת מוזר, והוא-"תרגול זוגיות". כלומר, גם כשאין בן או בת זוג כרגע. הביטו לרגע בתמונה שצילמתי פעם, בשכונה קטנה ומנומנמת בפתח תקווה.
צילום: אסף יערי
כמו שם העיר בה צולמה התמונה, אין לי ספק שפעם, ישב לו מהנדס מכוניות, כשהוא מלא תקווה, מול שולחן שרטוט ודמיין מכונית חדשה, מלאת יופי וקווים חדשניים. המפעל שמעסיק אותו, היה גם הוא מלא תקווה, ייצר את מה שהמהנדס דמיין, ומחלקת המכירות, שלחה את המכונית הנוצצת לישראל היישר אל ידיו מלאות התקווה וההתרגשות של הקונה. הבעלים הגאה, חתם על מסמך חגיגי ויצא לדרך משותפת, מלאת תקווה ואופטימיות עם זוגתו הממונעת.
אני לא מכיר אותו ומעולם לא נפגשנו, אבל אני יכול בקלות לדמיין, שבדמיונו ציפו להם אלפי רגעים מרגשים, של נופי אספלט הנמתחים אל שקיעות רומנטיות, נסיעות אל הרפתקאות משותפות, ומוזיקת לב בקצב ארבע פעימות. ברור שהיה צריך לתחזק את הקשר בין הקונה למכונית בטיפולים תקופתיים, וגם מבחנים נערכו מדי פעם ביניהם.
עכשיו, קראו את כל הקטע האחרון, ורק דמיינו חתונה בין גבר לאישה. דומה נכון? זה לא מקרה. רבים מאתנו נמצאים בין קשרים, או שחלף זמן רב מאז הקשר הזוגי האחרון שלהם, אבל זה לא אומר שצריך להחנות את הלב באיזה שדה נטוש מאחורי גדר ולתת לו להתנוון. כי בבוא היום, הוא לא יהיה מוכן לנסיעה. גם כשנכיר מועמד ראוי, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי להניע את המנוע החלוד הזה, ונפספס..
אז מה עושים? מתרגלים זוגיות גם כשאין:
מזמינים חברה או חברים לארוחות מפנקות. מטפחים את הבית, מחליפים וילונות, קונים תמונה חדשה וכאלה. זכרו, הרושם הראשוני של "הקן שלנו" חשוב מאד! קוטפים ביום שישי פרח ושמים על הכיור באמבטיה, כי ככה נעים לי.
משקיעים בהורים שלנו. לא בגלל הקורונה, אלא בגלל שמי שלא משקיע בהוריו ילדיו לא ישקיעו בו. שומרים על כושר גופני וטיפוח, שומרים על כושר מנטלי ורוחני. תמיד לומדים משהו חדש מאיזה ספר מאתגר, שיעור יומי או סדנה. זיכרו, קוביות בבטן זה כיף, אבל יותר חשוב בזוגיות זה קוביות במוח.
בפגישות, מקפידים להתבונן ולבחון כל גבר מתאים וראוי, כאילו הוא "האחד". באים מלאי אופטימיות או לא באים. מרוכזים בלשאול את השאלות הנכונות על ערכים ואמונות, כי ככה בוחרים בנזוג, ואחר כך על פי מקצוע וכסף.
זוכרים שאני פה לרשותכם לכל שאלה או תהייה "למה דווקא לי אין", מתאמנים, והופכים את שריר האופטימיות והתקווה לשריר ענק וחזק. איך? מתמקדים בלייצר רגעי נחת קטנים. קפה עם חברה. פרח ברחוב. שיר חדש.
הכותב: אסף יערי, מטפל זוגי ויועץ לזוגיות מאושרת מוסמך (NYU). לשאלות או קריאת מאמרים נוספים - 0548118400 או yaariasaf@gmail.com. חפשו בפייס - yaari asaf.