לפני 8 שנים, קיץ תשע"ב, אם זכרוני אינו מטעני, התבקשתי על ידי מארגני כנס צהר דאז להעביר שיחה יחד עם אחד מרבני הארגון, על חינוך ילדים בנושאים שבצניעות. דומני שזה היה אחד מכנסי הקיץ הראשונים בהם נפתח נושא המיניות ב"שמו המפורש" באופן רשמי בפני ציבור רחב.
קשה לתאר את החשש והחרדה שהייתי בהם קודם שיחה זאת... ולא, לא בגלל הציבור (300 איש) והמיקום (בנייני האומה) אלא מהחשש להיות מפורצי גדר חלילה בפתיחת נושאים שבצניעות ברבים.
מאז עברו כמה שנים והשיח על הנושא בציבור הדת"ל פרץ לכל עבר. הוקמו מרכזים שעוסקים בתחום ומכשירים "מנחים למיניות" וכיו"ב, שיחות, הרצאות וסדנאות זמינות לכל דורש באופן ממשי או וירטואלי, אתרי אינטרנט וקבוצות פייסבוק יעודיים ועוד היד נטויה.
דרך ארוכה עברנו כציבור, דרך טובה וברוכה בעיקרה, אך חובת הדיוק, הזיקוק והזיכוך עודנה מוטלת על כתפינו.
על צניעות מדברים בצניעות הורה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לפני שנים ועיקרון זה נכון אז כהיום.
תנועת המטוטלת האנושית עלולה לנוע בקוטביות בין העדר שיח במקומות רבים מהסיבות הידועות(...): "זה לא צנוע" ו"מדריכת הכלות כבר תסביר לך" לבין שיח לא מבוקר במקומות אחרים שנראה לעיתים כי יוצא מגדר שליטה...
אנו חיים בעולם שניתן להגדירו כפורנוגרפי (...) תכנים מיניים, חלקם בוטים במיוחד וחלקם בוטים פחות, מצויים בכל מקום ומצריכים זהירות ושמירה מיוחדת.. אך האם אנו רוצים שגם השיח הלכתחילי על מיניות יהיה כזה?? האם איננו רוצים לשמר עדינות ונקיות כלפי עצמנו וכלפי ילדינו בשיח הנ"ל? האם כל דבר, בכל לשון ושפה וסגנון יכול להיכתב ובכל מקום?? וודאי שיש צורך להיות בהירים וברורים, להשתמש בלשון מדוייקת שתובן היטב לכל שומעיה, אך כל זה אינו מחייב שיח פורנוגרפי חלילה, וודאי שלא שיח פורנוגרפי בשם "היהדות"..
והדברים נכונים לפוסטים בפייסבוק שלעיתים הרחיקו לכת בתיאורים הארוטים המופיעים בהם בשם ה"פתיחות" והליברליות הדתית; מכירות של אביזרים אינטימיים בסיומן של הרצאות (האם נכון לרכוש אביזרים כאלה לעין כל??) וגם שו"תים שראוי לחשוב היטב האם לפרסמם או להפנותם באופן אישי לשואל.
חשיבות הנושא כמו גם קדושתו מחייבת זהירות יתירה באופן הנגשתו לציבור. לא כל דבר ראוי שיאמר בכל פורום, ולא כל מה שנאמר נכון שיכתב, ולא כל מה שנכתב ראוי להיות מופץ בשער בת רבים. חכמים הזהרו בדבריכם.
"מידת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם... ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם.." (מידות הראיה)