אחד הסיפורים שאני הכי אוהבת על הרבי מליובאוויטש מספר איך בימים שבהם הרבי התחיל את מבצע התפילין, אותו מהלך שבו כל מיני חב״דניקים מתוקים מקימים עמדות להנחת תפילין בחללים ציבוריים, זה תפס תאוצה מהר אבל הרבי לא היה רגוע. עוברת תקופה ואז התחילו אנשים לצקצק על המהלך. לא יודע מה היה שם, בטח אמרו שזו הדתה, אבל אנשים יצאו נגד. כשסיפרו על זה לרבי, היו מופתעים מאוד מהתגובה שלו, הוא שמח. ״איך זה יכול להיות שכשהכל עבד חלק, דאגת. ועכשיו, כשיוצאים נגד זה - דווקא אז אתה שמח?״ שאלו אותו, והרבי הסביר שאם יש איזו התנגדות אז כנראה יש מקטרגים, ואם יש קטרוג אז כנראה המעשים שלהם רצויים למעלה והם עושים משהו נכון.
עצוב לי לראות את העליהוּם החדש על התפילין. כאילו אין שום דאגה אחרת במדינה, לא חינוך, לא בטחון, לא בחירות. הבעיה שלנו, כך מסתבר, היא התפילין. לא יכולה להסביר כמה מתוק זה לראות חייל בתחנה המרכזית בירושלים, רגע לפני שקיעה, מניח את הקיטבג שלו ומתעטף ברצועות האלה. אני תמיד מביטה בהנחת תפילין מוקסמת. אפילו אם הילד, או הבחור או האבא גמור מעייפות, אפילו אם נדמה שאין לו כוח וזה ״על הדרך״. זה עדיין להציץ אל הרגע הפרטי הזה בין בורא העולם לנברא שלו.
כשכורכים את התפילין סביב האמה, אומרים: ״וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה׳״, אלה מונחים מלאי אהבה, להבדיל - אדם שאוהב אישה ומציע לה להתחתן, עם הבלונים והורדים וכל הפרפרים בבטן, איזה רגע מרגש זה כשהיא אומרת ׳כן׳ והם מאורסים. והרגע של הנחת התפילין, הוא אפילו יותר מזה, מהלך אינטימי כל כך. כשאדם הראשון נמצא עם חוה, כתוב שהוא ׳יודע׳ את אשתו. מכיר אותה לפני ולפנים. אדם שכורך את הרצועות האלה ומתפלל, זוכה לשיח שבו הוא יכול ״לדעת״ את ה׳.
אפשר לזלזל במישהו שמתחבר למשהו שאתה לא מבין. אני מאמינה שזה בעיקר נובע מפחד מדבר שלא ברור לך או שאתה לא מצליח לתפוס את הסיבה אליו. ועדיין, להרחיק לכת ולומר שתפילין זה איום על החינוך, או פגיעה במרחב הציבורי? שרק יהיו לי בריאים. נניח שלא מאמינים שזו שמירה והגנה וקשר עם אבא, מה הכי גרוע שיכול לצאת מלכרוך תפילין? ראיתי היום פסקה שכתב רבי נתן מברסלב על משמעות התפילין: ״וְזֶה בְּחִינַת הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם מֹחִין וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹכֶה לחיים״. דעת, חיים ואריכות ימים, הלוואי על כולנו.
לטורים נוספים