בשיח הציבורי על פגיעות מיניות בציבור הדתי קיימת קבוצה שקולה כמעט אינו נשמע: נשותיהם של הגברים הפוגעים. נשים אלו מוצאות את עצמן במציאות בלתי אפשרית - בין נאמנות לבעל, אמונה דתית, שמירה על התא המשפחתי, וההלם וההשפלה שבגילוי.
הלם כפול ומערכת הסטרס
הגילוי על התנהגות פוגענית של בן הזוג מהווה טראומה משנית עבור האישה. גילוי כזה מפעיל את מערכת הסטרס בגוף באופן חד ומתמשך. האמיגדלה במוח, האחראית על זיהוי איומים, נכנסת למצב של פעילות מוגברת. בעוד שהאונה המצחית-קדמית, האחראית על קבלת החלטות רציונליות, מתקשה לתפקד באופן אופטימלי. המוח נכנס למצב הישרדותי ויכולים להופיע תסמיני סטרס כגון נדודי שינה, ירידה בתיאבון ותחושות ניתוק מהמציאות - - דיסוציאציה.
דפוסי התמודדות: בין לחימה, בריחה, קיפאון וריצוי
התגובות הנפוצות של נשים במצב זה מקבילות למנגנוני ההישרדות הביולוגיים:
- לחימה - להילחם באיום. דפוס המתבטא בהתעמתות ישירה עם המציאות החדשה. נשים בדפוס זה נוטות לחקור, לתשאל, לדרוש מידע מלא, ולקחת פיקוד אקטיבי על התהליך.
- בריחה - התרחקות מהאיום. דפוס המתבטא בהימנעות ובהתרחקות. נשים בדפוס זה עשויות להשקיע אנרגיה בתחומים אחרים כמו ילדים או קריירה, במטרה להימנע מהתמודדות ישירה.
- קיפאון - דפוס של שיתוק רגשי וקוגניטיבי. במצב זה, האישה מתקשה לקבל החלטות ולפעול. זהו מצב של הצפה, כאשר האמיגדלה (בלוטת הסטרס) מפעילה את המערכת שגורמת להאטה ולקיפאון כתגובת הישרדות.
- ריצוי - דפוס שמתבטא במיוחד בחברה הדתית. במצב זה, האישה מנסה לשמר הרמוניה חיצונית ולענות על ציפיות הסביבה. ביולוגית, זו אסטרטגיה חברתית לשימור קשרים ומעמד בקבוצה בעת איום.
מבוי סתום הלכתי ורגשי
הקונפליקט בין הערכים הדתיים לבין המציאות החדשה יוצר דיסוננס קוגניטיבי עמוק. מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית מראים כי דיסוננס כזה מייצר מתח נפשי ניכר, ובמקרים של קונפליקט ערכי-דתי, העומס הרגשי מוגבר אף יותר. המוח מנסה ליישב סתירות בין האמונות והערכים הדתיים לבין המציאות הכואבת, תהליך המצריך משאבים נפשיים רבים.
דרכי התמודדות ארוכות טווח
- שיקום הזוגיות - חלק מהנשים בוחרות להישאר ולתמוך בתהליך טיפולי ושיקומי, תוך התניית המשך הנישואין בטיפול אמיתי ולקיחת אחריות מלאה.
- פרידה והתחלה מחדש - אחרות מחליטות שאין אפשרות להמשיך בנישואין, וחלקן נאלצות להיאבק בקהילה שמפעילה לחץ "לסלוח ולשקם".
- יצירת קהילות תמיכה - בשנים האחרונות נוצרו קבוצות תמיכה דיסקרטיות לנשות גברים פוגעים, המספקות מרחב בטוח לשיתוף ועיבוד החוויה.
האתגר החברתי והקהילתי
הקהילה לא יודעת כל כך איך להתייחס אל הנשים. חלק מתרחקים כאילו אנחנו נגועים, אחרים דורשים שנגן על הבעל בכל מחיר. מעטים מבינים את המורכבות של המצב שלהן. הקהילה נדרשת לפתח שפה ומערכות תמיכה שמאפשרות גם גינוי מוחלט של המעשים, גם תמיכה בנפגעות, וגם מענה לנשות הפוגעים שהן עצמן קורבנות עקיפים.
הפסיכולוגיה החיובית מזהה תופעה של צמיחה פוסט-טראומטית, כאשר אנשים שחוו משבר עמוק עשויים לפתח חוסן נפשי מוגבר, ערכים מעודכנים, ותחושת משמעות חדשה. עבור חלק מנשות הפוגעים, המשבר מהווה נקודת מפנה להתפתחות אישית ולעיתים אף למעורבות חברתית בתחום מניעת פגיעות.
המחקר הנוירו-ביולוגי מצביע על יכולת המוח להתארגן מחדש (נוירופלסטיות) לאחר טראומה, כשתהליכי ריפוי מתאימים מאפשרים יצירת מסלולים עצביים חדשים המקדמים הסתגלות וחוסן. הבנת התהליכים הפסיכו-ביולוגיים שחוות נשות הגברים הפוגעים חיונית ליצירת מענים טיפוליים וקהילתיים הולמים - לא רק לתמיכה במי שנפגעו באופן ישיר, אלא גם במעגלי הפגיעה המשניים, כחלק מיצירת קהילה בריאה ובטוחה יותר.
ד"ר ליאת יקיר היא ביולוגית, חוקרת את הביולוגיה של הרגשות. מגישת הפודקאסט BrainStory ומייסדת 'האקדמיה למדעי הרגש'.