אושרת הבלנית חסרת אונים. בעקבות הקורונה היא עובדת שעות נוספות. עליה מוטל חיטוי המשטחים בין אישה לאישה, החלפת מסכות וכפפות, תיאום ושיבוץ של טובלות בעזרת תוכנת אקסל כל רבע שעה, טלפונים ובירורים אישיים. היא עושה זאת בשמחה ובטוב לבב, אבל הפעם - היא מרגישה שאוזלים כוחותיה.
מירי היא אישה צעירה וחביבה, אם לשלושה קטנטנים. השבוע היא נכנסה לבידוד ביחד עם שניים מילדיה, בעקבות סייעת בגן שהתגלתה כחיובית לווירוס. אבל מירי אמורה לטבול הערב, והיא לא מוותרת. אושרת מסבירה לה שאין כל פתרון עבורה. הטבילה אסורה למבודדים מסיבות רפואיות וחוקיות ומוסריות. היא עלולה לסכן גם את צוות הבלניות וגם את הנשים הטובלות. אבל מירי לא מוותרת. 'אני חייבת לטבול. תני לי להיות אחרונה!' אושרת מסבירה לה בסבלנות האופיינית לה שזה לא יפתור את הבעיה, כי פשוט אסור לטבול במצב הזה. 'טוב', אומרת מירי, 'התייעצתי עם רב פלוני, ואעשה כעצתו: אסע למקווה בישוב סמוך ולא אגלה שאני בבידוד'...
מהי עמדת ההלכה לגבי מקרה זה, ואיך להתייחס לרב ש'פסק' כך למירי?
תשובה
מגיפת הקורונה היא עדיין חידה. הכללים שקבע משרד הבריאות נקבעו לפי מיטב שיקול הדעת של המומחים הגדולים ביותר בארץ, ובאופן מאוזן והגיוני, ובכל אופן הם בעלי הסמכות מטעם הציבור להחליט החלטות כאלו. כמו כל החלטה של רופא אחראי ומוסמך שמתקבלת ע"י הפוסקים כמחייבת הלכתית, כך גם ההחלטות שלהם בנושא ההרחקות ממי שנדבק מהנגיף, או ממי שיש חשד שהוא נבדק ולכן הוא נמצא בבידוד, מחייבות אותנו.
ואמנם, יש היגיון במתן אישור חד פעמי לאישה בבידוד לגשת למקווה הקרוב ולטבול אחרונה ובכך להיות מותרת לבעלה, אך זה עלול לגרום לאי סדר ולמדרון חלקלק ולכן אם הדבר נשקל ברצינות והוחלט שלא להתיר את זה – הדבר מחייב מבחינה הלכתית, ומי שנוהג אחרת מוגדר כמסכן את שלום הציבור. לכן אסור למירי לטבול עכשיו, ובעזרת ה' יעברו במהירות ימי הבידוד והיא תימצֵא בריאה ואז תוכל לטבול, והרב שפסק לה להסתיר את היותה בבידוד ולטבול בישוב אחר לכאורה נהג בניגוד להלכה, ויש להעיר לו על כך.
פרק מתוך הספר החדש "טהורה את - על טהרה וטבילה ומה שביניהן", מאת ד"ר חנה קטן