מה זאת אהבה? הרבה ספרים נכתבו על מושג האהבה, ויותר מכך שירים. אהבה היא אולי אחד המושגים היותר חמקמקים בנמצא. ולכן בהחלט ראוי לכבוד היום הזה שנקרא חג האהבה לברר מהי בכלל אהבה. תאמרו- אהבה היא רגש. וקשה מאוד לתאר רגש. אך יש לו אפיונים כאלו ואחרים. התרגשות, צפייה, נעימות, רצון לנוכחות, זוהי האהבה הרומנטית. ויש באהבה מרכיב כזה ללא ספק. אך האם רק זו אהבה? למרבה הפלא אם מתבוננים בפעמים שבהם התורה מצווה על אהבה – לא מדובר על רגש כי אם על פעולה.
ואהבת את ה' אלוהיך- כיצד? בכל לבבך- כלומר על ידי עשית טוב והימנעות מרע. ובכל נפשך- על ידי מסירות נפש. ובכל מאודך- על ידי ממון. ואהבתם את הגר- כיצד? זהירות מאונאה כלפיו. יחס שווה. לא להזכיר לו מעשיו הראשונים. לא ניתן להבין את אהבת הגר כאהבה רומנטית. וגם לא את האהבה כלפי הקדוש ברוך הוא.
אהבה לפי התורה היא פעולה. ואופי הפעולה הוא שאני מחליט לתת את המיטב שבי- מיטב הזמן, הכוחות והכישרונות – עבור מטרה מסוימת, או עבור אדם מסוים. כך, אגב, מגדיר בעל התניא בספרו את מצות אהבת ה'. אין אנו מצווים לאהוב את ה' , אלא לשים לב כמה הוא אוהב אותנו. ואהבתו אלינו גם היא באמצעות פעולות. טובות מרובות אותן משפיע הקדוש ברוך הוא על האדם לאורך חייו. מי ששם לב לטובותיו של מקום, יחזיר גם באותו יחס. ולזה קוראת התורה אהבה.
הפירוש הזה למילה אהבה, יש להודות שהוא מפתיע. אמנם אין הוא סותר את האהבה הרומנטית. שהיא – כבודה במקומה מונח, אך הוא מציב תשתית רחבה הרבה יותר למושג האהבה ומוציא אותו מתחום שליטתו הבלעדית של הרגש המעורפל, שלעיתים נוכח ולעיתים נפקד, ומונחת עליו חרבו המנפנפת של הזמן השוחק.
הדרך לאהבהצילום: shutterstock
אהבה כפעולה מעניקה לנו חופש. החופש להשקיע בבן או בת הזוג שלנו את המיטב שיש בנו. לא את שאריות החיים או הזמן או הכישרונות. אלא את המיטב. מיטב הזמן, מיטב היצירתיות, מיטב המחשבה, אהבה כזו הולכת ומתפתחת, וגם מובילה רגש בעקבותיו. מפני שבמקום שאנחנו מושקעים במיטב כוחותינו- אנחנו גם נקשרים אליו בעומק נפשנו. זהו סיפור אהבה אחר. הוא מורכב מאינסוף רגעי שגרה, מנתינה יומיומית, משיחות עומק, מעזרה כשצריך, מהשקעה. כל אלו מרכיבים אהבה עמוקה ומיוחדת.
בחסידות מבואר שחודש אב הוא חודש האהבה הגדולה. המילה אב עצמה היא תמצית של המילה אהבה, האות הראשונה והאות האמצעית. על חודש אב נאמר ' משנכנס אב ממעטין בשמחה', ממעטין יכול להתפרש גם כמו – סוחטים. במשנה יש 'מעטן של זיתים'. מקום שסוחטים בו את הזיתים. ממעטים בשמחה הכוונה סוחטים את השמחה ומזקקים אותה עד שתצא הנקודה הפנימית של השמחה ושל האהבה.
לדברינו - פנימיות מושג האהבה הוא ההחלטה 'לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב'. ואילו שלל הרגשות הבאים אחר כך הם תוצאה מן האהבה העמוקה הזו. וביום הזה כדאי לנו להפנים גם את המשך מילותיו של השיר המקסים הזה של בועז שרעבי ' עוד תלמד לתת'.
הרב אייל ורד, חבר הנהלת צהר וראש מיזם 'צהר לשבת ולחגים'