לי זה לא יקרה.. ככה אמרתי לעצמי בסתר ליבי לגבי הקורונה. זה לא שלא שמרתי, אבל אתם יודעים איך זה... חבר שלא ראיתי מלא זמן, משפחה, עומדים קרוב, שוכחים מסיכה.. הנה זה קרה. קיבלתי הודעה שאני חיובי (בהחלט דרך נחמדה לומר לאדם שהוא חולה, לא?).
אזהרה – שיתוף דרמטי לפניכם.
את ה"לי זה לא יקרה" אני מכיר לצערי מגיל צעיר. אני זוכר את הרגע הזה בשנת תשנ"ג (אני בן 14) שאבא שלי (שיאריך ה' ימיו בבריאות טובה, בטוב ובנעימים) קרא לי לחדר ההורים ואמר לי: "יהונתן, יש לי משהו לספר לך. אמא עשתה בדיקה וגילו שיש לה סרטן...". אני בכלל לא זוכר מה הוא אמר אחר כך..
בתוכי כבר השתוללה סוּפה של מחשבות ורגשות. אבל מחשבה אחת בולטת במיוחד מהרגע הזה – "זה באמת קרה לנו? אני שמעתי על המחלה הזו. אבל לא חשבתי שלנו זה יקרה...". אימי ז"ל נלחמה במחלה כשלוש שנים. ואז, למרות שהייתי בטוח שאמא תצלח את זה ושוב, "לנו זה לא יקרה", בערב יום כיפור תשנ"ו אמא נפטרה. זה קרה לי.
המילים האלה "לי זה לא יקרה", חוזרות שוב ושוב בחיי, בחיים של כולנו. אתם מכירים את חוק מרפי? חוק מרפי אומר: "כל דבר שיכול להשתבש, אכן ישתבש". זאת אומרת, שאין להשאיר דברים חשובים לידי המזל. אם אתה לא רוצה שמשהו יקרה, עשה כל שבכוחך לצמצם את האפשרות שהוא יקרה. כי אם לא, כנראה שהוא יקרה.
ואיך זה קשור לכאן? ובכן, בוודאי שלא יכולתי למנוע את מותה של אימי בגיל צעיר (שלי ושלה), אולם ייתכן שכן יכולתי למנוע את ההידבקות שלי אם הייתי זהיר יותר. נכון, יש דברים שאין לנו עליהם שליטה, אבל שאר דברים יש לנו עליהם שליטה. ואם אנחנו נפעל למנוע את הרע – יש סיכוי טוב שהוא לא יקרה.
ומה לגבי זוגיות?
אנחנו מכירים את הסטטיסטיקות של הגירושין ולהבדיל הבגידות והאלימות בזוגיות. אנחנו גם מכירים את ה"נורמלי" שיש סביבנו – מערכות יחסים שחוּקוֹת, ביקורתיות וציניות, הימנעות ממגע, ויכוחים, מריבות. זה הנורמלי, למה? כיוון שזה מאד בקלות עלול להשתבש – אז זה משתבש.
אבל, אם זוג מייצר מרחב זוגי "לא-נורמלי" כזה שיש בו סטנדרט גבוה של תקשורת והקשבה (ללא כוחנות, התחשבנות, ביקורת, זלזול...), סטנדרט של זמן איכות זוגי, סטנדרט של אינטימיות מכל הסוגים, סטנדרט של חברוּת ותמיכה הדדית, סטנדרט של ביטחון ומקום לשנינו – אז במרחבים כאלה צומחת זוגיות שלא משאירה מקום ל"מרפי" להיכנס, זוגיות שלא נמצאת בשאננות ש"לנו זה לא יקרה", אלא לוקחת את האחריות ומייצרת מרחב שבו כנראה זה פחות יכול לקרות. זוגיות כזו מצריכה התגייסות משותפת כמובן – אבל זה למאמר אחר.
בתפילת ראש השנה ויום כיפור אנחנו אומרים "תן פחדך..". וכי חסר לנו ממה לפחד שאנחנו מבקשים את פחדו של ה'? ובכלל, ממה ה' "מפחד"? בחסידות אומרים – היראה והפחד בשרשם הא-להי זו ה"יראה שמא תיפסק האהבה". היראה שמא יתקלקל הדבר המיוחד הזה שיש לנו. לנו עם ה', לנו כזוג. הפחד הזה מגרש את כל הפחדים הקטנים של היומיום ומעורר אותנו להתגייס לבצר את הקשר שלנו באהבה מתוקה וחזקה.
שנה טובה.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.
מוזמנים להצטרף לקבוצה בשם "עונג שבת זוגי". לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.