איך שיצאתי מהבידוד התכנסנו, חמש חברות מהתקופה הפרה-היסטורית של טרום הקורונה, לדון בחומרת המצב. ישבנו מוגנות מכף רגל ועד הראש בחוף הים, קרם הגנה, כובעי קש, מסכות וריחוק חברתי, וקיטרנו. לא על הקורונה, לא על המצב הכלכלי, לא על הפוליטיקה. ממש כבימי קדם, מה שמעסיק אותנו אלו ענייני הלב.
"אני מרגישה כל כך פאתטית" אמרה לנו בדמעות חברה טובה שכבר חצי שנה חיה-בנפרד מאבי חמשת ילדיה וסב-שני-נכדיה, שהבין פתאום שהחיים חומקים לו והלך לרדוף אחריהם במקום אחר. "אני לא מצליחה לצאת מן ההלם".
"את לא פאתטית!"השבנו כולנו במקהלה. אחרי הכל, מה חשוב יותר בחיים מאשר שאלת "יחסינו לאן?"החיים עוברים, הילדים גדלים. על כתפו של מי נניח את ראשנו העייף לעת ערב? האם לא רבנו בשנות העשרים לחיינו, השכלנו להשלים בשנות השלושים שלנו וגיבשנו תובנות בשנות הארבעים בתקווה הטובה שבשנות החמשישים לחיינו נקטוף את הפירות ונזדקן בכיף יחד?
לפני המון שנים ישבנו חמשתנו בבית קפה בתל אביב וקיטרנו על הגברים שלנו. הם היו שונים זה מזה בהרבה מאד פרמטרים, אבל בכל זאת לקו כולם באותה תסמונת קשה לעיכול: הם לקחו את הנשים שלהם, כלומר – אותנו, כמובן מאליו. זאת הייתה הבעיה. באותה עת היו לנו עדיין זיכרונות טריים מתקופת החיזור. כולנו זכרנו איך אותם גברים בדיוק השקיעו בקשר, הקדישו דייטים שלמים לפיתוח הזוגיות והתעניינו מה אנחנו מרגישות ומה יש לנו לומר.
כולנו זכרנו את התקופה המופלאה הזאת, וכולנו השתוממנו לגלות, שלאחר החתונה נשאר ממנה רק הד רחוק. הגברים הרגישים שלנו החליטו להעביר את הקשר לטייס אוטומטי, לוותר על הקטע של החיזורים ולקצץ בשיחות הנפש אל תוך הלילה לטובת שינה דציבלית. "הוא לוקח אותי כמובן מאליו" היינו אומרות זו לזו בתדהמה זועמת, וחושבות ביחד על הצעדים הפרקטיים הנחוצים כדי לנער את הטייס האוטומטי ולהחזיר לנו את פרח-הטיס המאוהב שאתו התחתנו.
היום, לעומת זאת, התהפך הגלגל. כשאת מנחמת חברה שבעלה החליט פתאום שהחיים חומקים לו והלך לחפש אותם במקום אחר, את מרגישה ממש בת מזל כשאת נזכרת, שבעלך לוקח אותך בתור מובן מאליו. כן. כיום זהו יתרון דווקא. מובן לו מאליו שאותך הוא רוצה לפגוש בסלון כשהוא חוזר הביתה, מובן לו מאליו שאתך הוא רוצה לצאת לחופשה, לבלות את שבתות הקיץ האינסופיות ולהתכרבל בשבתות החורף העגמומיות. מובן לו מאליו שהוא בוחש שתי כוסות קפה בשישי בבוקר ומכין פעמיים סנדוויץ'-חלה-עם-חביתה.
מובן מאליו גם שהוא לא מבחין בשינויי-הגיל, אותם לא נפרט כאן, ואם הוא כן מבחין, מובן לו מאליו שהוא רוצה לחיות אתך גם עם שינויי-הגיל האלה ביחד. אלו הם ימי קורונה. יש בינינו בעלים שמובן להם מאליו להגיש לך ארוחות מושקעות כשאת סגורה בבידוד, לשלוח לך סרטונים מצחיקים בווצאפ ולהתכתב אתך במייל מהסלון. הדברים האלה יקרים מפז בימינו, ואין זה מובן מאליו כלל.
פרויקט הקיץ של כיפה בעיצומו - היכנסו, דרגו ואולי תזכו במארז ספרים במתנה