רינה ורוני הם זוג מקסים שפגשתי לאחרונה, היא אמנית והוא רופא. הם בני 85+ ("אחרי שעוברים את גיל ה-80 מפסיקים לספור", הם אמרו לי). היא מסתכלת עליו בהערצה כשהוא מדבר, והוא לא עוזב לה את היד לשניה.
אבל, בעשור הראשון של הנישואים שלהם, ואפילו במחצית של העשור השני היה לרינה לא קל בכלל. "להתמודד לבד גם עם גידול הילדים וגם עם מטלות הבית היה לא פשוט לי. גם בסופי שבוע לא היתה לי ממש מנוחה, ועל דייטים וטיפוח הזוגיות בכלל אין על מה לדבר," מספרת רינה. "יום אחד הלכנו לארוע של אחד מהחברים שלנו והיתה שם מטפלת זוגית שהסבירה שזוגיות טובה מחייבת הזנה הדדית מתמדת. היא אינה יכולה להמשיך ולהתפתח ללא השקעת משאבים של זמן, מרחב, עניין, מגע רגשי ופיזי, הכלה וקבלה של אי ההסכמות והשונות בינינו, תוך שמירת הכבוד, הדאגה והמחויבות זה לזה.
שנינו מאד התחברנו לאמירה של אותה מטפלת ומאותו יום התחלנו לעשות מאמצים 'לעבוד' על הזוגיות שלנו". רינה ממשיכה ומסבירה, "אחרי שהילדים גדלו והבית הפך לשקט יותר, מצאתי שיש לי פחות מטלות בבית כמו כביסות, נקיונות ובישולים וזה איפשר לי להתפתח כאמנית עצמאית עם סטודיו משלי". גם רוני עבר שינוי הדרגתי, הוא התחיל להוריד משעות העבודה כדי לפנות יותר זמן של "ביחד" ובנוסף הוא פיתח את תחביב הנגרות שהיה לו תמיד, ובנה לו בחצר מין פינה משלו לשם כך.
שלב ה"קן המתרוקן" הינו השלב בו הילדים עוזבים את הבית, ופונים לחייהם הנפרדים. בבית נשארים בני הזוג, שסיימו את תפקידם ההורי הפעיל, ומאותגרים בשינויים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים הנובעים מכך. שלב זה הינו נקודת מפנה בזוגיות, והוא נמשך עד פרישת בני הזוג מעבודה, או מות אחד מהם.
בתקופת פרק הזמן הזה יש צורך לבחון מחדש את היחסים הזוגיים לכשעצמם, ללא המיסוך של התפקיד ההורי, וללא הילדים כ"מבודדים" בין ההורים במצבי קונפליקט. אם היחסים בין בני הזוג לא היו טובים, או שהנישואין החזיקו מעמד רק בגלל הילדים, זהו הזמן בו מתערערים יסודותיהם. זוגות שלא פיתחו במשך השנים מערכת יחסים שאינה תלויה בהורותם, עלולים למצוא עצמם עם תחושת זרות וניכור כלפי בן הזוג וריקנות בחיים הזוגיים.
רינה מספרת "עצם העובדה שהילדים יצאו מהבית לדרכם העצמאית, וכל אחד מוצלח בדרך שלו (אחד עו"ד, השני פסיכולוג, והשלישית מורה למחול) הוותה הוכחה שביצענו את תפקידנו כהורים בצורה טובה. כל אחד מהילדים התחתן ומגיע לבקר אותנו לפחות פעם בשבוע עם כל הנכדים".
רוני מוסיף "אנחנו מקפידים על ארוחה אחת משפחתית עם כולם (כולל הנכדים) פעם אחת בחודש".
אנחנו כמובן מאד מתגעגעים לילדים אבל יש לנו אחד את השניה וטוב לנו ביחד. העובדה שאנחנו מקפידים לעבוד כל הזמן על הזוגיות שלנו ולחזק אותה עוזרת לנו, ועכשיו יותר מתמיד, כשהקורונה מחייבת את הבידוד שלנו מהעולם שבחוץ.
ידוע הוא כי חיי נישואין טובים ומספקים משפיעים בצורה מובהקת על תפיסת המצב הבריאותי, וכתוצאה מכך גם על מידת האושר. ידוע שאנשים החיים בזוגיות טובה לאורך שנים, תוחלת החיים שלהם ארוכה יותר. מאחלת לכולנו חיים זוגיים מאושרים וטובים בבריאות איתנה ומוצלחת!
הכותבת: מירית הופמן - עו"ד לתכנון בין דורי וליווי משפטי ואישי לגיל השלישי