פרפר או גולם

בדרך כלל התגובה המיידית של רוב הרווקים לדייט מהגיהינום כוללת תסכול עמוק, מלווה במבט עייף לשמיים, אודליה ארביב הלכה צעד אחד קדימה ואיגדה את כל הדייטים הבזארים שלה ושל החברות שלה לספר שנושא את השם המחייב: "ברוך שפטרני מעונשו של דייט", אל תתפלאו אם זה ייגמר בסרט הוליוודי.

העניין עם דייטים הזויים, מלבד הצבע וחומרי הבעירה האין סופיים שמתדלקים ארוחות שבת משותפות, הוא ההתגלמות הפשוטה ביותר של כלל הזהב: "לפעמים אין הזדמנות שנייה לתקן רושם ראשוני". לא לוקחים שבויים, לא מגלים רחמים. שברת - שלמת. קחו מה שבא לכם וסעו לשלום, המפתחות בפנים - העודף עלינו.

בשורה התחתונה אחרי שהגברת השמנה גמרה לשיר, אנחנו נשארים עם מישהו שמרגיש את עצמו קורבן לעוד ערב מבוזבז הכרוך בשריפת רגשות וכוחות נפש. עוד פעם מצאנו את עצמו נבוכים ומותשים מול שיחת ה don't call us we call you הידועה לשמצה. מהצד השני, ישנו הטיפוס הנדחה המרגיש כנפגע העיקרי, ומסוגל אחר כך להתייסר לילות שלמים בלי להבין מה חטאו ומה פשעו ועל מה ולמה התרגשה עליו הדחייה הזו.

בנות יכולות לשבת בדייט ערב שלם לספר על מעלליהם ולחפור עצמם לדעת, מבלי לשים לב שהבחור המנומס שלנו איבד כבר עניין. בנים, מצד שני, יכולים להפגין קור מופגן הגובל באפאטיות. העניין המבאס, והפחות מצחיק בכל הסיפור, הוא שלפעמים גם אנשים שיכולים להתאים אחד לשנייה כמו נגיד... אמממ... 'שושי ושושה' (הזוג שמדגמן את הזוגיות הכי טובה שתראו היום בHD), יכולים לפספס אחד את השנייה רק בגלל הפסקתו של הקשר בטרם הבשיל, והצדדים טרם נחשפו לצדדים היפים אחד של השני.

( שושי שושה והזוגיות הנפלאה,צילום: יחצ)

יכולה רחלי לצאת עם אופיר המתאים לה מכל הבחינות: מכיל, חכם ובעיקר בעל לב טוב, רק מה - רצה המקרה ואופיר הוא לא בדיוק העיפרון המחודד ביותר בקלמר האניטיליגנציה הרגשית. קצת קלמזי, נאיבי במידה עם נגיעות מעופפות משהו. רחלי רמזה לו כמה פעמים במהלך הטיול שהיא צמאה, עייפה ובאופן כללי הייתה שמחה לשבת קצת, מה שלא הפריע לאופיר להמשיך ולהוביל אותה בבטחה השמורה לגנרלים דגולים כנפולאון לעבר הספסל הבא.

אחרי הפגישה הראשונה הגיעה רחלי הביתה, עם חום גבוה ורעד כללי בכל הגוף, וגמרה אומר בליבה שאופיר בהחלט בחור טוב ושאין ספק שכישורי החברה הכללים שלו יסייעו לו להסתדר במקום העונה לשם 'עזאזל'.
"נראה לי שזה פשוט לא מתאים, אבל אני מאחלת לך הרבה בהצלחה" אמרה וסיימה את השיחה, תוך כדי ברכה פנימית מעוקה דליבא: "איזה דביל!".

אופיר רגיל ומנוסה באכילת כפאות בדייטילנד, עוד פעם לא הבין מה הוא עשה לא בסדר. הוא ניסה ככל יכולתו לזהות מה רחלי רוצה ואפילו שאל אותה פעמיים "אם היא כבר ביקרה בגן הזה ושהיא חייבת למשוך עוד כמה דקות כי יש לו מקום מדהים להראות לה". רחלי מצידה השיבה שהיא לא ביקרה ולאור הנסיבות כנראה תוותר הפעם.

אם רק הייתה מסבירה רחלי לאופיר כי למרות שבלה-לה-לנד הוא נחשב בחור רגיש, כאן בכדור הארץ, האינטילינציה שלו הייתה מאובחנת בעשירון התחתון ומוטב אם בדייט הבא ינסה להיות יותר קשוב. ולהבין שכשהיא אומרת "קר לי" היא מצפה לתגובה "לאיזה בית קפה את רוצה שניכנס?" ולא ל"עוד מעט אנחנו מסיימים את הגן, רק עוד רבע שעה", אז יש מצב שבדייט הבא אופיר באמת היה כבר מגיע קשוב יותר, ולאט לאט מתחיל להראות לרחלי את התכונות הטובות שלו שצריכות קצת יותר מדייט אחד או שניים בשביל להתממש ולצאת החוצה. לפעמים תכונות הם כמו פרחים: יש שנפתחים בחושך, יש שבאור, ויש כאלו שלוקח להם זמן עד שיוצא מהם משהו.

מזה אומר?
גם אם אתם יוצאים עם מישהו המתנהג, נראה, ומריח כמו גולם, לפעמים כדאי לחכות קצת לפני שיחת ה"זה לא אתה זה אני". מי יודע, אולי בסוף תגלו שנפלתם על הפרפר הכי יפה בשכונה עם כנפיים המתאימות בדיוק לכם.