אתה כבר יוצא איתה ארבעה חודשים. אתם מטיילים ביחד, משוחחים על חינוך ועל משפחה, הקראתם קטעי שירה אחד לשני ושוטטתם במוזיאון ארץ ישראל ביחד. היית אצלה שבת והיא היתה אצלך. המשפחה די נחמדה. והיא? היא בחורה מקסימה ומדהימה. אתה מאחל אותה לכל בחור חוץ ממך. למה? כי נשארו לך עוד כמה ספקות וחששות.
והנה רשימה אפשרית שלהם:
א. אמונה - הקשה שבהן והיא אולי הראשונה והאחרונה: אתה קצת חסר אמונה. בעצם כבר היית סוגר את הכל והולך על זה אבל נשארו לך עוד כמה קצוות לסגור. זה לא תפור עדיין מושלם. והקב"ה? אה... לו בכלל אין עסק בזה, כי אתה סומך רק על עצמך. ומה לעשות, חסר לך עוד הרבה מידע. כי לך תדע איך היא באמת ביראת שמים, הרי אף פעם לא הסתובבת בעזרת הנשים בזמן תפילה... או לך תדע אם תצליחו להסתדר כלכלית למרות שהחישובים הרציונאליים משאירים לכם 30 שקל בחשבון בסוף החודש...
טוב, אז לא ילך. אחרי כל המאמץ האנושי והמוגבל יש לקב"ה מקום אפילו בדייטים ובהחלטה להתחתן. מצטערים על ההפרעה בזוגיות אבל אתה בטח כבר מכיר שאם "זכו - שכינה ביניהם", לא פחות ולא יותר. אם הוא מלמעלה לא יעזור אז רק ה' יעזור. ואם אנחנו מלמטה לא ניתן לו קצת מקום אחרי הפעלת שכלנו המצומצם בצורה מקסימלית אז מצידו אין אינטרס להתערב, יש מספיק זוגות אחרים שזקוקים, רק תראה כמה חברים דייטרים[1] יש לך.
ב. כסף - אוי כמה שיצר הרע אוהב את הסיבה הזאת. "אבל אין לנו איך להסתדר ואני לא עובד והיא עוד לומדת וכו' וכו' ". זה אולי אחד המשפטים הכי חוזרים על עצמם ששמענו מבחורים רווקים שהתלבטו האם להתחתן או לא.
כשעושים חשבון פשוט מתברר שרוב הזוגות לא מסוגלים לגמור את החודש עם יתרה חיובית. כשעושים חשבון עוד יותר פשוט מתברר שרוב הזוגות עדיין חיים ביחד עם ילדים ועם משפחה ובית והכל טוב ויפה. למה? כי גם בבית המקדש כשעמדו היה צפוף וכשהשתחוו היה מרווח. לא יודע, מין נס שכזה שעובד גם בלי הסברים. אולי בגלל שכשמשתחוים נהיים יותר גמישים, לומדים להסתדר ולא לעמוד בגאווה עיקשת על עקרונות וסטנדרטים לא לנו, כמו: יוקר המנה בחתונה, גודל הדירה, כמות הבילויים החודשית ועוד הרבה דברים שאנחנו מפנטזים עליהם ושאפשר לוותר עליהם אם באמת אוהבים.
שמענו על זוג שסיפר לרב שאצלם בכדי לציין את ראש חודש כמועד הם קונים מעדן מיוחד שלא קונים בכל יום: קוטג'. אני לא יודע להגיד אם זו דוגמה ממוצעת או לא אבל זה כיוון חשיבה להנמכת הסטנדרט הגבוה מעלינו.
זה נכון שאהבה לא יכולה לנצח הכל. אבל אם האהבה והרצון להקים בית ומשפחה מספיק מרכזיים אז לפחות את הרוב הם ינצחו. את מה שנשאר יכסה המינוס בבנק.
ג. האחת והיחידה - אבל איך אני אדע שזאת האחת והיחידה?
אני מניח שגם אתם עמדתם לא פעם ליד מוכר הגלידה והתלבטתם באיזה שלושה טעמים לבחור (כי יש לכם רק תשעה שקלים ביד). בדרך כלל אחרי שהיא נגמרת אתה חושב על הטעמים שלא בחרת. מי שיצאה פעם במקרה לקניית בגדים ודאי לא סובלת את ההתלבטות של הסרפן עם הקפוצ'ון או החצאית מעטפת... אז חיי נישואים הם לא קניה של גלידה או בגדים. בנישואים משתדלים לבחור רק פעם אחת בחיים ותו לא. ובשביל זה אתם כבר יוצאים מי יודע כמה זמן. תחליט מה עקרוני לך בחיים, מה הדברים שמנחים אותך בחייך ואם מצאת אותם בבת זוגך - ובהנחה שהיא איננה איזה מאחזת עיניים או קוסמת אלא באמת בחורה טובה שגם כבר משוטטת בעולם הרווקי יותר מידי זמן ומחפשת אותך - אתה יכול להיות בטוח שהיא האחת והיחידה.
ואם תתעקש נגלה לך משהו לא נעים. רוב הזוגות הנשואים חושבים לעצמם הרבה יותר מפעם אחת בחיי הנישואים שאולי הם טעו. המחשבה הזו עולה בדרך כלל בתקופה הראשונה שאחרי החתונה. אמר לנו פעם מדריך תקשורת שכשזוג מתווכח אחרי החתונה בפעם הראשונה הם בטוחים שמחר הם הולכים לרבנות. כי זהו, הנה ההוכחה שהם לא מתאימים. הוא תמיד ידע שזו לא היא. אחר כך חיים ביחד 120 שנה באושר...
אז מה כולם מחפשים? היה לנו ויכוח עם חבר טוב שחידד קצת את הנקודה. כשאתה יוצא עם מישהי אתה רוצה לדעת, לפחות כמעט בוודאות, שזו האשה שאיתה אתה מעונין לחיות עד סוף ימיך. זה מאד חשוב ומאד רצוי. אבל בין זה לבין החיפוש של ה'קליק' עם מישהי שאתה בכלל לא מכיר ושייתן את הרגשת הוודאות במאה אחוז אין שום קשר.
ה'קליק' הזה כל כך מוגזם שיש הרבה אנשים חולמים להכיר את בת זוגם בדרך הבאה...
היא ישבה במסעדה עם חברות. הן צחקקו על משהו אבל היא לא היתה איתן. אתה, שכבר נמאס לך מהמשמרת הזאת, קיבלת בטעות את השולחן של המבוגרים שלידם. אוי איך שהמזל משטה בך. הזוג הזמין מים, קמצנים זקנים. החברות שלה התחילו להציק לה. אם רק היית יכול להחליף אותן... הקנקן מוכן. אתה נע בקלילות בין השולחנות במסעדה. אתה כבר ליד השולחן שלהן. ופתאום אתה מוצא את עצמך על הרצפה עם הקנקן. החברות שלה מתפוצצות מצחוק ורק היא מתנצלת שבגלל התיק שלה... אוי היא כזו מקסימה... אחר כך כשהן יצאו היא החליפה איתך מבט ליד הדלת של הכניסה. היא עוד תבוא לכאן עוד פעם... זה נראה לך זה...
תתעורר, זאת לא האשה של חייך! (איזה הורס רומנטיקה אני). תשכח מזה. בכלל הקטע הזה של ה'קליק' שבזכותו אתה יודע בוודאות שאיתה אתה רוצה להתחתן זו איזה טעות נוראית שאנשים חיים על פיה ואם יש משהו ששווה להפעיל עליו כל כך הרבה מאמץ שכלי כדי למחוק אותו מההארד דיסק - זה זה.
למה? רק תספור על עשר אצבעות כמה מקרים כאלה אתה מכיר. אתה יכול להיעזר גם באצבעות של הרגלים אם זה עובר את העשר ח"ו. ואחרי זה תספור באומללות של ידיעת האמת את כל הזוגות המאושרים שהכירו באמצעות הדודה והחבר הטוב.
באותה הזדמנות, תמחק את רשימת כל הבחורות שהכרת במחנה הרא"ה או באיזה סמינריון ואתה בטוח שאיתן תינשא בגלל איזה הרגשה ערטילאית מהעבר שהן כאלה מקסימות שאתה יכול להינשא להן, למרות שאז - כהיום אתה יודע שכל קשר בין עולמך לעולמם מקרי חלוטין. ואם אתה חושב שהקשר הזה לא מקרי - תברר אותו. תהיה גבר ותשפיל את עצמך - תרים טלפון לה או לאחת החברות הטובות שלה מאותו מחנה ותגיד: "חשבתי שאולי זה יכול להיות רציני, אולי ננסה את זה שוב?".
אגב, אם אתה כבר דייטר רציני מומלץ שתעבור על הרשימה שכבר הכרת. מן הסתם תגלה כמה בנות שאתה נותן להן צ'אנס שני (או הן לך) ושווה לבדוק את זה שוב. אצל רבים וטובים זה עבד, ואתה בוודאי מרגיש שעם הזמן זה רק הולך ומדרדר, וגם ייאושך גדל מפעם לפעם.
אם אתה שייך לקטגוריה של אלה שמחפשים את ה"מושלמת" אז אני מצטער שניסיתי לעזור, זה נמצא בקומה של "מדע בדיוני". פה בקומה הזאת יש אנשים נורמליים כמוני וכמוך שטועים, נכשלים ורוצים להתקדם ויש להם עוד למה לשאוף. פה יש אנשים שרבים ומשלימים, כועסים ומתקרבים, ובונים את עצמם ואת משפחתם צעד אחר צעד.
חבר אחר אמר שהוא רוצה לקום כל בוקר ולחשוב כמה טוב לו שהוא התחתן דווקא איתה. לבחור הזה סיפרנו שאם אתמול בערב התווכחתם לאן לנסוע שבת או איפה הילד ילמד ולא הספקתם להשלים עדיין (למרות שההמלצה היא להשתדל לסיים ויכוחים כאלה כמה שיותר מהר...) אז אין סיכוי שבבוקר תאמר כזה דבר, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב...
ד. המסגרת - ואגב לקום כל בוקר. חיי הנישואין הם בעצם בחירה בחיים של מסגרת. זה נקרא אפילו בשם מאד מאיים "מוסד הנישואים". החשש הגדול הוא שהקשר בתוך המסגרת המקובעת שונה מהקשר בצורתו הנוכחית, כשאתה חופשי ומשוחרר. אז אולי זה לא זה.
יש שטוענים שחיים משותפים ככל האפשר לפני החתונה יקלו עליהם את ההחלטה האם להתחתן או לא כיון שהם יהוו פיילוט לחיי הנישואין. לשמחתנו כשומרי תורה ומצוות אנחנו לא יכולים לחיות חיים משותפים ללא חופה וקידושין. למה לשמחתנו? 1. כי כשכל אחד יכול לקום וללכת זה עדיין לא מדד למסגרת, זה עדיין חופשי ומשוחרר וזה לא אמיתי. 2. כי היום כבר מוכח שככל שחיים יותר לפני כך מתגרשים יותר אחרי[2].
ואם הגעת עד לכאן אתה מוזמן להמשיך לחלק ב. תגובות מומלץ לפרסם שם.
ולמעוניינים לחזור ל"מתחילים מחדש" המקורי - לחצו כאן
[1] אחד שיוצא ויוצא ויוצא ועדיין לא התחתן. אגב, לא ברור איך יש לו עדיין כסף בחשבון.
[2] פורסם לא מזמן, אני לא זוכר איפה ואשמח אם תזכירו לי.