נכתב בצידו: מה שמסוגל ומה שלא

הכנסת הרך בבריתו של אברהם אבינו, הינה אירוע חביב, נטול כאב, לפחות ביחס למוזמנים.

הרווקה המתבגרת, אינה יכולה להיות אם הרך והיא ע"פ רב: דודה/בת דודה/גיסה/חברה/שכנה או כל דבר אחר המתייחס לרך הנולד בקשר של מוזמן לאירוע.

עם פתיחת האירוע, בתוך כל המוני בית ישראל העליזים וטובי הלב, ישנו תמיד אחד החומד לצון ומוציא מהקשרה סגולה חשובה וספציפית ומקשרה למציאת זיווג.

ואז, טרם העברת הרך התורן לידיו של המוהל התורן, נזעק אותו לץ ודורש בתוקף להעביר את הינוקא דרך הרווקה התורנית, על מנת שתזכה לתואר הבלתי מוסבר: "קווטר".

כידוע לעם סגולה, טובה סגולה זו להוליד בנים וזרע של קיימא והרי בא אותו לץ ומנסה להקדים את המאוחר בניסיון להחיל את סגולת הילודה על רווקים.

ומה עניין שמיטה לָהָר?!.

לקוח מתוך החוברת "תובנות בענייני שידוכים 3".

אם ברצונכם לקבל את 3 החוברות ללא תשלום בדואר, אנא שלחו את הכתובת (לא אי-מייל) שאליה אתם מעוניינים לקבל את החוברות במייל: pilpelim@netvision.net.il