הדברים נכתבו כהצעה להסתכלות, אין לראות בהם הנחיה, פסיקה או ביקורת על אלו הנוהגים אחרת.
בבוא האדם לגשת לנושא השידוכים, הוא מעמיד דרישות וקריטריונים לבחירת בן הזוג.
דרישות בסיסיות הן מחויבוֹת המציאות ומספרן כשְמָן: בסיסי. אלו אמורות להיות הנקודות החשובות ביותר והקריטיות בבן הזוג, משם והלאה מדובר בפינוקים. ואכן המציאות מוכיחה כי בן הזוג הסופי אינו ממלא אחר כל הדרישות אלא רק את חלקן.
לו יצויר שאדם מכין רשימה בסיסית של דרישות שבאמת אינן ניתנות לגישור, ולאחר מכן ממשיך את הרשימה כיד הדמיון בהעדפות, הרי כשימצא את בן הזוג יקבל על פי רוב את הדרישות הבסיסיות ועוד רשימה חלקית של ההעדפות, במצב זה התחושה טובה, אין טעם של פשרה.
כאשר כל הרשימה הארוכה היא רשימת דרישות, הרי שצריך וחייבים להתפשר על מחצית והתחושה בהתאם. חבל.
דרישות יותר או פחות לא משנות את המוצר הסופי, אך יכולות לשנות את תחושת השלמות הסופית.
נקודה נוספת באותו עניין: הכרזות. אין צורך להכריז תחת כל עץ רענן את הדרישות, בסוף צריך להסביר מדוע בן הזוג אינו כך או אחרת ע"פ הדרישות ז"ל.
ככל שהגיל עולה, רמת ההצעות יורדת מכל הבחינות. כאשר מתחילים לקבל הצעות שאינן עולות בקנה אחד עם הדרישות מן הפן הרוחני, רצוי להתייעץ עם רב לגבי התפשרות.
כאשר הבעיה היא נתון חיצוני מומלץ לעשות חושבים.
"נתון חיצוני" מתחיל בפגמים חיצוניים, זה יכול להיות מראה מכוער, מוגבלות טכנית או כל דבר אחר שהוא חיצוני, אינו גנטי ואינו ניתן להעברה.
חלק נכבד מן הרתיעה שייך להסתכלות של הסביבה הקרובה והמורחבת, כאשר על החלק האישי קל יותר להתגבר.
מה שמוגדר "החלק האישי" יכול להתרשם מן הנתונים כפי שהם רק במסגרת פגישה, המהווה חשיפה למכלול, נותנת פרופורציות לפגם החיצוני ומעמידה את יכולת ההסתגלות במבחן.
"נתון חיצוני" נוסף הוא מצב עדין, אך ראוי להתייחסות: כאשר הגיל נוסק ומגיע לגבהים של ממש, ניתן להימצא בסיטואציה בה השדכן, הדוד או כל מקור/מכר אחר לוחץ על פגישה עם גרוש, בד"כ ללא ילדים אבל גרוש. נקודת המוצא כמובן שאיכותו של הבחור גבוהה ואין בפְנים שלו כל פגם.
אם וכאשר יֶשְנָה היכולת לוודא את אמינות המידע ובהנחה שהבחור על פי נתוניו האובייקטיביים יכול להיות פוטנציאל במידה והיה רווק, מתקבלת התמונה הברורה שמדובר באדם חיובי שהתוכנית האלוקית שלו הייתה להינשא ולהתגרש.
במצב זה זו אפשרות פשוטה להודות לאלוקים שתוכניתו לגבינו הייתה שונה ולהיפגש.
דרושה כמובן התייחסות בריאה לנושא ה"מה יאמרו, מה יגידו". רצוי מאוד להפנים את העובדה כי החֶברה לא תשיא אף אדם גם אם יוכח כי תִּפְקֵד ע"פ כלליה. ומי שפעל בניגוד לכללים הבלתי כתובים יֵרֵד מן הכותרות עם פעולתו של "מפר כללים" חדש ו/או תוך שבוע עד שבועיים מיום ביצוע ה"פשע".
יצוין, כי בחלק מן המקרים לא מדובר בפשרה, כוח ההתאמה יכול להאפיל על ה"פגמים" ברמה כזו שהפשרה נותרת רק ברמת המוּכנות להיפגש, משם והלאה הזרימה היא הנותנת.