דרוש חתן, לפרטים…

לפני כמה זמן יצאתי לאכול עם חברה שלי, כטוב לבנו בסטייק, התחלנו לדבר על הנושאים החביבים עלינו , אלו שהתחתנו ואלו שלא.
בשלב מסויים היא אמרה " באמת, את ממש תמימה", מאחר שבהאשמה כזאת כבר מזמן לא האשימו אותי, ישר פיניתי את ראשי (ואת פי) משאר עיסוקים אחרים, והאזנתי לדבריה :" אם את באמת חושבת שזוגות שיוצאים יותר מחצי שנה לא נוגעים אחת בשני, אז אחד משני הדברים, או שאת משקרת לעצמך, או שאת מאמינה יותר מדי לאנשים", ושוב היא חזרה על הסיפור הקבוע, על החברה שלה, בת של רב ידוע, שסיפרה לה שנגעה בארוסה לפני החתונה.
הסיפור הזה הוא בעצם צד אחד בבעיה מאוד רצינית של הציבור הציוני דתי שהגיע הזמן שיתנו עליה את הדין, אומנם אנו חיים בחברה נפרדת, אבל היא לא נפרדת לגמרי, רובנו חברים בבני עקיבא או עזרא, שם בנים ובנות נפגשים, ונוצרים מצבים סוריליסטים כמו זה שמדריך בכיתה יא' שואל חניכה בכיתה ח' אם היא רוצה לצאת איתו למטרות רציניות, נו באמת, איזה מטרות רציניות צריכות לעניין ילדות בנות 14 , אבל כמובן שאף בחור רציני לא יציע למשהי סתם לצאת איתו.
בטח תגידו עכשיו, מה הבעיה שיתעלם, שיחכה עד שהיא תגדל קצת, אבל רבותיי נא לא לשכוח צד חשוב מאוד במשוואה, קוראים לו, אהבה.
מה שקורה הוא שכמעט שכל מי שפגשה את בחיר לבה בתנועות נוער מתחתנת בגיל 18-19 ברוב המקרים הבחור משרת בצבא סדיר, כך שכולם מפסידים, היא את הילדות והוא את הבגרות.
הצד השני של הבעיה הם אלו שלא פגשו את החצי השני בבני עקיבא.
לחרדים את מערכת שידוכים מסודרת, לחילונים יש מסיבות ופאבים, ומה לנו יש? חבר מביא חבר, כך שכל בחורה ובחור ממוצע צריכים לצאת עם כל מיני אנשים שהכירו להם אנשים שהרבה מקרים לא מכירים את שני הצדדים, דבר שגורם להרבה יותר עוגמת נפש מחתונות, ואם לא תצא עם כל אהבל שאיזה דודה הכירה, מאוד יכול להיות לנדונתם מראש לחיי בדידות.
אז מה עושים? באורות מצאו פתרון "נפלא", מדי פעם עורכים כנס של הנשים הנשואות ומרביצים בהן חוכמה: "אתן כבר הסתדרתן, עכשיו תורכן להכיר לחברותיכן, ומי יודע עם לא לעת כזאת הגעתם למלכות", לא נשמע רציני, מה?
אם לדעתי לא. הגיע הזמן שגדולי הדור שלנו יפסיקו לעסוק בכן – לא שטחים, ולימוד תורה לנשים, אלא יפנו קצת זמן מסדר יומם העמוס, וימצאו פתרונות לבעיות שבאמת מציקות לדור שלנו.