שלום,
אני בת 19 וחצי ובשבוע שעבר יצאתי פעם ראשונה לדייט ראשון (אחרי התלבטויות והתייעצויות רבות).
אני עושה שירות לאומי שנה 2 ומישהי שאני מכירה הציעה לי בחור.. היה נשמע ממש טוב.. ביררתי עליו קצת והחלטתי ללכת על זה..
נפגשנו והיה לי מצויין ב"ה.. בחור ישיבה רציני, עדין, נעים הליכות, מצחיק, חכם...
באמצע הפגישה הוא שאל אותי מה התכניות שלי לגבי חתונה כי כרגע אני בשירות ומדרשה ומתכננת ללמוד משהו אינטנסיבי.. והוא רוצה להמשיך ללמוד בישיבה..(הוא בן 21, עדיין לא עשה צבא).
עניתי שאני פתוחה לשינוי המסלול... ושאני כן רואה את עצמי מתחתנת בסוף שנה נגיד..
הוא שמע את זה והיה נראה שהוא די המום.. שאל אם חשבתי על העניין ברצינות לפני שהסכמתי לצאת.. הוא כבר חצי שנה מתלבט אם להתחיל וסוף סוף החליט שהגיע הזמן והוא מוכן והכל.. ואני נראיתי לו כנראה לא כ"כ סגורה על עצמי.. הוא הדגיש שהוא לא בא בטרוניה או משהו.. רק רוצה לברר מה הניע אותי להיענות להצעה.. (אח"כ המשכנו להסתובב ולדבר על דברים אחרים לגמרי כאילו לא קרה כלום)
בקיצור.. אין לי תשובה מוכנה לשאלה שלו.. אני לא מבינה איך בכלל אמורה להיות.. הרי אין שלב בחיים שזה הזמן הנוח והמושלם ביותר לחתונה / ילדים / פסיכומטרי או כל דבר אחר...
אני סומכת על הקב"ה שידע לסדר מה שצריך..
כרגע אני די מבולבלת.. הוא עדיין לא התקשר ועברו יומיים (שגם זה די מטריד אותי)...
גם אם יתקשר לא נראה לי שאדע בדיוק מה לענות...
מה לעשות?
תודה!
(אשמח אם השאלה לא תתפרסם)