חלפו שנות דור מאז צפו ראשי הציונות הדתית את המגמה המתירנית ההולכת וגוברת.
בעוד מועד, חשו רועי הדור הרוחניים לאן נושבת הרוח. בעיתוי ובדרך הנכונה אימצו את שיטת ההפרדה בין המינים אשר הייתה נהוגה עד אז בציבור החרדי בלבד.
למרבה הצער לא אומצה הדרך עד תומה ואף לא התוותה דרך חלופית אשר תנחה את הצעירים בהגיעם לפרקם ובדרכם להקמת הקן המשפחתי המיוחל.
ע"פ השיטה החרדית קיימים בכל קהילה, בכל מוסד, ובכל מסגרת חינוכית, מנגנוני שידוכים מיומנים כהלכה המתמודדים עם הנושא להפליא, לא כן הדבר במקומותינו. עם סיום תקופת השירות הלאומי, טרם סיים הבן את ישיבת ההסדר מתחילים הכל להילחץ. פתאום נוכחים לדעת שמעגל החברים והחברות הצטמצם עד למינימום והם עומדים תוהים ותועים מה יהיה עכשיו ומה הלאה.
אכן, ישנם חברים ו"דודות" טובים המנסים לעזור, אולם מהר מאוד נוכחים לדעת שזה נחמד שיש חברים ו"דודות" אבל זו אינה דרך ובוודאי לא שיטה. מטעמים מובנים אני נמנע מלפרט לאן מציאות זו מובילה ולמה היא גורמת.
ראוי היה לו היו אותם רועי הדור היושבים ראשונה במלכות, מכירים בעובדה שההפרדה בין המינים בגיל צעיר מחד, והחיבור בין המינים בשלב הנכון לצורך הקמת התא המשפחתי מאידך, חד הם.
מי שסבר שניתן להסתפק בגזרת ההפרדה מבלי לדאוג להמשך, נמצא גוזר גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה וסופה מי ישורנה.
בגיל ובשלב שכבר היו צריכים להיות בעלי משפחות צעירות ופורחות, מסתובבים אלפי ואולי רבבות צעירים, בוגרי ישיבות הסדר, אולפנות, מכללות ומדרשות מתוסכלים כאילו שאלו "היש לו אב!"
הישנם מי שאחראים למציאות הזו?!
הניסה מישהו להתמודד עם הבעיות באופן ובדרך שיש להתמודד עם הבעיה הקיימת בהיקף לאומי?
חוששני שהאנשים הנכונים שהיו צריכים להתמודד עם הבעיה משקיטים את מצפונם עם שידוך פה ושידוך שם. עם כל החשיבות שיש לכך הרי שפתרונות מסוג זה מתאימים ל"דודות" ולא למי שמצפים מהם להנהיג את הדור.
למרות המודעות לבעיה, זנחו רועי הדור הרוחניים את הנושא וכאילו נטשו את צאן מרעיתם באמצע הדרך. מבלי משים ובדומה לחברה המער
הגיע העת, גם אם באיחור רב, לקום ולעשות מעשה.
לפיכך, בהקימנו את "קתדרה" הצבנו לעצמנו את המטרות הבאות:
1. הקמת במה חברתית תורנית אינטלקטואלית אשר תשמש מודל לחיקוי בכל הארץ.
2. יזום שיעורי תורה לקבוצות קטנות בכל קהילה ובכל ישוב.
3. יזום מאגר ממוחשב של כל בני ובנות הישיבות והאולפנות המגיעים לפרקם.
4. משגיח/ה שיהיה מופקד על נושא הקמת המשפחה, בכל מוסד תורני אקדמי.
5. מוקד ממוחשב ארצי שירכז ויפעיל את כל המשגיחים/ות.
6. הגברת המודעות בקרב ראשי הישיבות והאולפנות ובקרב הרועים הרוחניים המנהיגים את הציונות הדתית אשר בסופו של דבר יצטרכו "להרים את הכפפה" ולהנהיג יישום משימות אלו.
כמעט ואמרתי "ויפה שעה אחת קודם", אלא למרבה הצער איננו ניצבים שעה אחת קודם אלא בפיגור של שנות דור.
תחת השם "קתדרה" מזה שנתיים אנו עוסקים במלאכת קודש זו באינטנסיביות בהתמדה ובעקשנות מרובה, היום ניתן לומר כי כבר ניתן לראות את ניצני הפירות.
"שיבוטים" של "קתדרה" כבר פועלים בהצלחה בירושלים וברעננה, ברמת-גן ובתל-אביב.
הצורך, אולי הקיומי, בצירוף המאמצים והמוכנות החברתית לכך, אכן נוטעים בנו את התקווה והאמונה כי לא ירחק היום בו נמצא בקהילותינו המפוארות את הגופים והמנגנונים המתבקשים כשהם משומנים היטב ומדברים בעד עצמם.
להצעות ותגובות
שמואל שי-כהן 056-904887
טלפקס: 03-6729931