הרה"ג שלמה אבינר שליט"א מניח במאמרו "הסיבה לרווקות מאוחרת" את ההנחות הבאות:
ראשית, ודאי שניתן להבין תופעת הרווקות המאוחרת.
שנית, הרווקות היא בעייה.(מקום שלא היינו רוצים להיות בו)
שלישית, הרווקות המאוחרת היא ודאי בעייה מוסרית-ערכית לכל רווק באשר הוא.
רביעית, יש לחברה בכלל או שמא לפחות לרבנים ומחנכים הזכות והסמכות לבקר.
חמישית, שורש הבעייה המוסרית הוא נהנתנות ואגואיזם.
ולענ"ד נראה כך:
האם ניתן להבין את הרווקת המאוחרת?-אולי.
האם הרווקות המאוחרת היא בעייה?-ודאי.
האם היא בעיה מוסרית?- ייתכן.
האם לחברה ומחנכיה הסמכות לשפוט? ודאי שלא!
ובהרחבה:
אולי ניתן להבין את בעיית הרווקות המאוחרת, אלא שעד כה שמעתי הרבה יומרות, הרבה דיבור הרבה פתרונות חלקם טובים יותר, חלקם פחות אבל ודאי שהם לא ממצים את התופעה. וכך גם הסברו של הרב אבינר.
ואכן, הרווקות המאוחרת היא באמת בעייה. אף מסתבר שרוב הרווקים היו רוצים להיות נשואים.
גם לגבי השאלה האם הרווקות היא בעיה ערכית- א"א לשלול אפשרות זאת. אצל חלק כן ואצל חלק לא-כל מקרה לגופו. אבל שהרווקות היא מצב לא מתוקן שעל כל אחד לשאוף כפי יכולתו לא להיות בו לא אמור להיות בזה חולק.
אלא שגם אם נודה שאכן יש בעיה ערכית מוסרית כלשהו אצל רווק זה או אחר, נראה שלכל הפחות אין ראוי לבקר את כל הרווקים בהיעדר קיום 'ואהבת לרעך כמוך' בעבור חלק מן הרווקים שאכן מתרשלים בזדון או בשגגה.
וכך חבר, מכר ובן משפחה שמעיר הערות שעניינם 'למה לא התחתנת' בין ברמז ובין בגלוי וכו' עובר על אונאת דברים דאורייתא ולפעמים גם על הלבנת פנים ועתיד ליתן את הדין, וכבר אמרו חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מה גם שזה שזכה אותו נשוי להינשא היא פעמים רבות מזל. וכך, מהיכרותי עם רווקים ונשואים אף פעם לא חשתי שאכן הנשוי עדיף על הרווק.
אלא שאולי ראוי היה לרבנים להביע את דעתם בענייני הכלל גם אם זה לא נוח ונעים?
על זה אשיב שאם הם שוגים בהבנת המציאות כגון במקרה זה, כבר אמרו חז"ל שאין לשמוע אפילו לסנהדרין בהערכת המציאות. ובנידון שלנו- הקביעה שהרווקות תהיה אשר תהיה, היא בשל סיבה אחת ויחידה תהיה אשר תהיה-הרי זאת שגיאה חמורה בהבנת מציאות.
ומהו תוכן 'הבעיה הערכית של הרווקות המאוחרת' לפי הרב אבינר?- נהנתנות ואגואיזם.
אלא שכפי שציינתי המציאות מדברת בעד עצמה- ישנם צדיקים רווקים, ולא חסרים נשואים שטוב להם... אם כן ודאי שטענה זו, אע"פ שיש בה מקצת אמת- אינה כל האמת.
כחלופה לדברים, נראה להציע לעבור מביקורת מאשימה לתיקון בונה.
אם יש לנשואים, לחברים ומשפחה, לרבנים, מחנכים ופסיכולוגים מקום להתערב, זה כמובן גם במתן עצות אובייקטיביות, אבל יותר מכך ברגישות אנושית, בד בבד עם ההבנה, שככל מוטב לוותר על היומרה לפיתרון אובייקטיבי אחד, 'הנמצא בכיס' ורק מחכה לשומעיו.
..