כמה הייתם מוכנים להשקיע בשביל רגעים של הרגשה טובה? כנראה שהמון, תשאלו את פרו' כהנמן זוכה פרס נובל בכלכלה שהוכיח כי החלטות ובחירות מונעות מהצורך לחוות הרגשה טובה. במלאת שלושים יום לפטירת ברוריה פרנסיס ז"ל בתו של הרב גץ זצ"ל, המשפחה אספה טיפים לחיים מהדרכותיה.
ברוריה פרנסיס שימשה שנים רבות כסגנית ראש מועצת בנימין, סמנ"כלית משרד הדתות, וממקימי היישוב מצפה יריחו. עצותיה הן צעדים קטנים בדרך, אל הרגשה טובה. את הטיפים המלאים ניתן למצוא בהשטאג #טיפשלתבתא.
חכ"ם - חצי כוס מלאה
אמא ישבה בחייה הקצרים 8 פעמים שבעה, 3 מהן התרחשו בשלוש שנים האחרונות. אך בכל זאת היא בחרה לראות במה היא התברכה. שנה שעברה, בתום הלוויה של בתה, באישון ליל בקור עז בהר הזיתים. עלינו לאוטו, אחותי הגדולה, אמא ואני. שבורות, כואבות, מזועזעות. לפתע אמא פורשת כפיים ואומרת: תודה ריבונו של עולם שנתת לי בת כזו מופלאה.
תודה ה' על כל השנים הטובות שהיו לי איתה. תודה על כל מה שעשית עמדי. תודה שנתת לנו שנה ותשעה חודשים להפרד ממנה, למרות שהרופאים חזו רק חודש. וכך, במשך דקות ארוכות היא הודתה לה' בפרטי פרטים על כל החסדים. שתיקה שררה באוטו. אולי יותר נכון לומר תדהמה. לאחר כמה דקות, שאלתי אותה, אמא, את רצינית? עכשיו קברת את הבת שלך ואת אומרת מזמור תודה לה'? "יש לי הרבה על מה להודות" היא ענתה לי כמעט בלחישה.
רציתי להתקומם, אבל היא הייתה עדינה ונחושה. הרגשתי לרגע שנגענו בנצח. פתאום מהות ומשמעות החיים התייצבו במלוא הדרם. יש תכלית לעולם הזה. חיים של חסד וחיים של הודיה.
רופא נשים - מאה שקלים
מה לעשות שלפעמים צריך לבקר אצל רופא נשים? לעיתים טיפולי פוריות, מעקב הריון ושאר אתגרים. אמא זיהתה את החשש, הפחד מפני בשורות לא נעימות. טיפולים פולשניים ומכאיבים. חווית כישלון ועוד עניינים שבנפש.
אמא החליטה להפוך את הבאסה לסבבה. וקבעה כלל: בכל פעם שאתן אצל רופא נשים, אני מעבירה לכם מאה שקלים, ואתן הולכות לבית הקפה הכי שווה, מזמינות פינוקים, ושולחות לי תמונה. וכך, לבנות המשפחה עשרות תמונות מבתי קפה ומסעדות, עם אוכל מפנק, חיוכים על הפנים, ורק סבתא יודעת שהיא יצרה כאן התניה. והקניה. שהפחות טוב יכול להפוך לטוב. אם רק מחליטים.
להכין כלי לשפע
בכל קיץ אמא הוציאה את המשפחה לחופשה, חופשת פינוק שכולם מצפים לה. לאחר פטירתה שאלו הנכדים, "השנה תהיה חופשה?". אז מסתבר, שאמא כבר הזמינה ושילמה מראש, למרות שמדובר על תאריך רחוק.
בנוסף, היא הכריזה כי היא הוזמנו עוד שלושה חדרים מיותרים. למה? כי היא מקווה ומחליטה שיבואו חתנים מיועדים לאחייניות שלי. וכך, קיבלנו מהמלון את ההזמנה של החדרים עם השמות של האחייניות: 'אלירז והחתן', 'אחינועם והחתן', 'שירה והחתן'. אמא הייתה אלופה בלהכין כלים לשפע. היא אמרה לנו תמיד, את רוצה שמשהו יקרה? דמייני שהוא כבר כאן.
צילום: shutterstock
לא לנתק את הקשר
לאמא היה מנהג, להתקשר ולברך בכל יום שישי בברכת "שבת שלום", חברות ומכרות שנעשו אלמנות. היא היתה מקשיבה, מחזקת במילים טובות, עוזרת במעשים קטנים ומועילים. באחת השיחות, סיפרה לה חברה שהשבוע חיפשה חניה ולא מצאה. בצר לה, אמרה לה': "אני לא מבקשת ממך שתעזור לי. כי לקחת את בעלי וקשה לי. אני ברוגז איתך!".
אמא הקשיבה ואמרה: "מזמן לא שמעתי תפילה כל כך יפה. תפילה מעומק הלב השבור.. כעס זה קשר, העיקר לא לנתק את הקשר. העיקר לא להיות באדישות. תמשיכי לדבר את מה שאת מרגישה. וה׳ יושיע אותך במהרה".
כשאת בסביבה אני רגועה
יש סיכון לגדול בצל אילנות גבוהים. לפעמים, הצל יכול להסתיר את מה שגדל בסביבה. ומה היה הסוד של אמא? הסוד היה טמון ביכולת שלה לקבל את עצמה בחולשה. היא נהגה לומר לי, ״כשאת בסביבה אני רגועה״.
היה לנו ויכוח תמידי על כמויות האוכל שצריך לחמם על הפלטה לסעודת שבת. אני אוהבת לחמם לפי כמות הסועדים, אמא אהבה לחמם פי שניים ויותר, אז ביקשתי ממנה, כשאני מגיעה לשבת, אני מבקשת לקבוע את כמויות האוכל שיחומם.
לא רק שהיא הסכימה, היא עשתה מזה אירוע חגיגי. ״אני לומדת ממך״, ״איזה אומץ וביטחון יש לך״, ואני צחקתי ועניתי, "אמא, באמת... מרעב כבר אף אחד לא ימות כאן".
שנהיה מספיק חזקים להיות חלשים ליד האוהבים שלנו.
לזכרה.