אחד הנושאים שמאוד מעסיקים נשים ככלל, בפרט נשים בהריון ואחרי לידות הוא דליפות שתן.
עצם השם שניתן לתופעה יש בו כדי ללמד על מצב לא רצוי: דליפה, משהו לקוי או מקולקל שטעון תיקון.
חברתי הפיזיותרפיסטית סיפרה לי שבתחום שלהן יש מטפלות שמתוך הרגל ומטעמי נוחות הן מכנות מטופלות לפי הבעיה ממנה הן סובלות. נשים שמגיעות בגלל דליפת שתן מכונות, ללא כוונה להרע חלילה, בתואר "דולפות". היא סיפרה לי שהיא רואה בכך דבר פסול; המילה השלילית שבאה להגדיר בעיה רפואית הופכת להיות בלי משים תואר גנאי שמתאר ומגדיר את האישה כולה. יש הבדל בין אישה שסובלת מדליפה מקומית לאישה "דולפת".
אבל במציאות, אישה שסובלת מדליפת שתן הרבה פעמים תרגיש שהתופעה הזו מגדירה אותה. לא פעם שמעתי על נשים חולות, מצוננות או מקיאות, שמספרות שהדבר שהכי מפריע להן במצבן הוא בריחה של שתן. הגוף שלהן חלש, התיפקוד שלו לקוי וחלקי, השרירים כואבים, אבל יש ציפייה דווקא משריר רצפת האגן לתפקד כאילו לא קרה כלום והגוף בריא וחזק.
העניין הזה מובן לגמרי. בני אדם מטבעם אוהבים לשלוט, שליטה מקנה לנו תחושת ביטחון. השליטה הבסיסית ביותר שלנו אולי היא שליטה על הצרכים, על הסוגרים. אי שליטה בצרכים נתפסת כמשהו מבזה ומשפיל. זה לא נעים. הורגלנו לחשוב שאדם בוגר הוא אדם השולט בעצמו (מה שכמובן לא נכון. כמובן שיש הרבה אנשים בוגרים עם קושי בשליטה בסוגרים שהם בוגרים ואינטליגנטים, וסובלים מבעיה רפואית כזו או אחרת).
בהקשר של דליפות שתן אצל נשים יש להן נטייה לעשות חלוקה דיכוטומית: דולף או לא.
אם דולף- הן מודאגות מיד, יש בעיה וצריך לטפל.
אני רוצה להציע כאן הסתכלות אחרת.
שריר רצפת האגן הוא שריר. ודאי שאפשר לחזק אותו עוד ועוד, כמו כל שריר אחר בגוף. כמו שיש אנשים שהולכים לחדר כושר ומפתחים שרירים, באותה מידה אפשר "לעשות כושר" ולחזק את שריר רצפת האגן.
ככל שהוא יהיה חזק יותר, כך אישה תהיה מוגנת יותר מדליפות.
אבל צריך להפריד את סוגיית חיזוק השריר מהגדרת בעייתיות. לא כל דליפת שתן בהכרח מעידה על בעיה.
אישה חולה למשל, משתעלת בלי סוף, אם היא בקושי עומדת על הרגליים, ייתכן שגם רצפת האגן שלה תתקשה לתפקד. זה לא נעים, אבל זה עשוי לקרות. לצפות משריר אחד לתפקד יותר טוב משאר הגוף במצב של חולי זה לא נכון. הגוף הוא יחידה אחת, והמערכות שלו מושפעות ומשפיעות אחת על השניה. זה לא הזמן לחפש בעיות ולבדוק דליפות. אפשר לשים פד, ולשחרר לחלוטין מהנושא עד שהגוף חוזר למיטבו.
אם כן, איך אישה יכולה לדעת מתי יש לה בעיה שמצריכה טיפול?
כשהיא מרגישה שהתופעה הזו פוגעת לה באיכות החיים, למשל:
אם אישה חוששת לצחוק, אם היא נמנעת מלרקוד בחתונה מהסיבה הזו, אם באופן כללי היא מגבילה את עצמה מחשש לדליפת שתן- אז כדאי לפנות לטיפול.
תמיד טוב לחזק ולהפעיל שרירים, ושריר רצפת האגן אינו יוצא מן הכלל.
ועדיין, חשוב לזכור שבניגוד לרובוט הגוף שלנו הוא גוף אנושי דינמי, שמשתנה כל הזמן. הוא עובר תהליכים מורכבים יותר ומורכבים פחות, ויש לו עיתות חוזק וחולשה. לא תמיד קל לנו להכיל אותו בכל מצב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו, וזה בסדר, זה גם אנושי...
חשוב להזכיר לעצמנו שכך או כך אדם נברא בצלם, והגוף הוא פלא הבריאה.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".