שמעתי על קבוצת וואטסאפ משפחתית חדשה שנקראת "מי האחרון שנשאר?". חברים בה 8 אחים ואחיות שהתחילו כולם ללמוד דף יומי, ויש תחרות – מי האחרון שיישאר, מי יחזיק שבע וחצי שנים.
כל פעם שמתחיל מחזור לימוד חדש של הדף היומי יש התרוממות רוח, גם הפעם. אבל במחזור הנוכחי, "דף יומי 2020", יש גם רוח חדשה: נשים רבות הצטרפו למעגל, ולקחו על עצמן את האתגר התלמודי. ובצד ההתרגשות, הפרגון, והקבוצות הנשיות – הוירטואליות והפיזיות – החדשות שצמחו כפטריות אחרי הגשם, נשמעת גם לא מעט ביקורת. למה ללמוד דף יומי? אם אתן רוצות גמרא – תתחילו בכיתת המתחילים, וגם שאלות אחרות לגמרי: למה לא תנ"ך? פרשת שבוע? אולי חסידות?
הרבנית מלכה פיוטרוקובסקי נוהגת לומר שהתלמוד הוא הבסיס של ההוויה היהודית. אפשר ללמוד ממנו הלכה ואגדה, מחשבה ואמונה. האמת היא שקשה להיות יהודי שלם בלי ללמוד תלמוד. התלמוד הבבלי הוא מורכב, הוא מתובל בארמית, בדיונים הלכתיים מורכבים, והוא דורש הבנה רחבה של מושגים בעלי הקשרים שונים. צריך ללמוד מי היה תנא ומי אמורא, מי דור ראשון, מי דור שני, מי חי בבבל ומי היה ארצישראלי – ההקשרים משמעותיים להבנת הדעות והמחלוקות. כדאי ללמוד אותו לאט לאט, עם הדרכה נכונה, משפט אחרי משפט, ובלי לרוץ.
אבל, לא כולנו יכולים ויכולות. רבים שואפים ללמוד, לדעת, להיות יהודים שלמים יותר, הלכתיים יותר, ואין להם שיעורים שילמדו אותם מהבסיס למעלה. נשים רבות שלא פתחו מעולם דף גמרא העזו לעשות את הצעד דווקא עכשיו, הן קפצו למים כשראו את ההזדמנות להצטרף. הן מאבקות את הגמרא מהמדף הגבוה בסלון, ופותחות אותה בפינה שלהן. הן שוברות את השיניים בארמית לבד, או שומעות שיעור, הן נפגשות פעם בשבוע, או לומדות חברותא יומית בסקייפ, וכך נבנית התורה שלהן.
אפשר לרוץ לבד או לעשות דיאטה לבד. יש ספרים טובים, וסרטוני הדרכה מוצלחים, אבל העובדה היא שקבוצות ריצה וקבוצות הרזיה מצליחות: אנשים רוצים להיות חלק ממשהו גדול. הם צריכים דירבון, חיזוק, והם מקבלים מוטיבציה מהקבוצה, מהעובדה שכולם יחד שואפים לאותו האתגר.
כך גם בדף היומי: אני מעריכה כל אחת ואחת שהתחילה לפני חודש ללמוד את מסכת ברכות. למרות הקושי, למרות הדיבור הלא פשוט על הגוף, למרות המבוכה ותחושת ההיסוס אל מול הטקסטים הישירים. חלקן טועמות, לראשונה בחייהן, מהשפע של התלמוד הבבלי. הן מתרגשות מסיום של פרק בש"ס, הן רואות בעיני רוחן את סיום המסכת הראשונה שלהן בחיים. הן סימנו מטרה, הן רוצות להיות חלק מהמפעל האדיר הזה של הדף היומי.
אל תרפו את ידיהן, אל תציעו להן אלטרנטיבות אחרות ללימוד קליל יותר, או פשוט יותר. חלקן לומדות גם דברים אחרים, חלקן רק דף יומי. תתרגשו איתן, תאמינו בהן - תגידו להן שגם הן יכולות. הלוואי שהן יצליחו.
חמוטל שובל, עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום