מורה לספורט יקרה,
נפגשנו בשיעור ספורט שלכן בתום ריצה. נהגתי ברכב הלבן, וראיתי אותך יושבת יחד עם התלמידות שלך, חלקן על המדרכה וחלקן על הכביש. הבנות שישבו על הכביש לא נעו ולא זעו גם כשהרכב התקרב והן חסמו את הנתיב שלו.
כשעצרתי את הרכב והפניתי את תשומת ליבך לעניין, אמרת לבנות בנימה משעשעת: נו, מה אמרתי לכן? נכון אמרתי לא לשבת על הכביש?
כולן ציחקקו, אף אחת לא נעה ולא זעה, אף אחת לא התייחסה ברצינות לדברייך.
אני משערת שחשבת שמדובר במקרה אבוד מראש, שממילא אין סיכוי ואין מה לעשות בנידון.
אולי ניסית בעבר להסביר להן שלא יושבים על הכביש, פעם אחר פעם, לשווא.
אז רציתי להציע מערך שיעור.
תביני; אנחנו, התושבים שגרים ועוברים ליד האולפנה בכל נסיעה, פוגשים בהתנהגות הזו על בסיס יומיומי. אם זה שיטוט על הכביש, עצירת טרמפים במקומות מסוכנים, לפעמים באמצע הכביש, ובאופן כללי זילזול מוחלט של התלמידות בביטחונן האישי ובציבור הנהגים.
בעקבות המפגש שלנו לאחרונה חשבתי להיעזר בך ואולי לקדם מודעות של התלמידות בתחום הזהירות בדרכים.
צילום: shutterstock
דרך ארץ קדמה לתורה, ודאי וודאי שהיא קדמה גם לשיעורי ספורט וריצות 2000.
אני מציעה שאת השיעור הבא תקיימו בכיתה. תסבירי לבנות שכל הריצות שלהן לא שוות כלום כל עוד הן מסכנות את חייהן וחיי אחרים. אפשר לפתוח בסיעור מוחין; לשאול את התלמידות למה כל כך חשוב לא להתקרב למרחב המיועד למכוניות.
אפשר להזכיר את האסון שקרה כאן לפני כמה שנים, תאונה בה נפצע קשה הולך רגל תושב היישוב. אפשר להסביר להן שלא כדאי לסמוך על נהגים; הן לא יודעות מי יושב מאחורי ההגה ומהם כישורי הנהיגה שלו. אפשר לומר להן שגם הנהג הכי זהיר עלול לטעות, להתעטש, למצמץ ולא לראות שיש נערה שחוסמת לו את הנתיב.
אולי אפשר לפתח דיון בנושא האחריות שיש גם להולכי רגל, לא רק כלפי עצמם אלא גם כלפי הנהגים. איך ירגיש נהג אם חס ושלום ידרוס תלמידה?
גם אם הוא היה הכי זהיר והכי בסדר, חייו לעולם לא ישובו להיות כשהיו.
לבסוף, הייתי אומרת לתלמידות, שמתניידות כל כך הרבה בטרמפים ומסתמכות על ציבור הנהגים, שאם הן רוצות שנהגים יכבדו אותן ויאספו אותן ברכביהם, שתתחלנה בלהראות כבוד בסיסי ולא להתנהג באופן מזלזל כל כך.
תראי איזו השפעה מדהימה יכולה להיות למורה לספורט. היא יכולה להיות מורה לחיים, כפשוטו.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".