משוגע.
לקחתי את הילדים לאכול באיזה מזנון, ופגשנו בחניון שם איש הלוקה בנפשו.
הוא פנה אלינו ואמר: "בשורות טובות! הכל בסדר עכשיו. בנקי גורש והוא נמצא בגרמניה, יש לו שם צו איסור יציאה מהארץ. הוא והסוכנים שלו כבר לא יכולים לפגוע בי".
הילדים שלי נרתעו, והמחשבה הראשונה שקפצה לי היתה שאין לי כוח עכשיו לנודניקים. נכנסנו למזנון, והוא אחרינו.
אנחנו מנסים לאכול, והוא מפריע, ממשיך לספר לנו בהתרגשות מרובה כל מיני סיפורים לא ברורים.
ניכר שלצוות העובדים קצת נמאס, בצדק, והם מבקשים ממנו שוב ושוב לא להטריד לקוחות.
אך האיש בשלו.
בשלב מסויים החלטתי להקשיב.
שאלתי אותו מי הוא, איפה הוא גר.
הוא סיפר שהוא הבן של יונתן פולארד, שהוא נולד בארה"ב. אמר שהאמריקאים חיסלו את אבא שלו, ומי שמוכר כיום כפולארד הוא למעשה כפיל שהאמריקאים הביאו.
אותו ואת אח שלו, בניו של פולארד המנוח, הביאו לארץ, ומסרו אותם למשפחות מאמצות.
הוא סיפר שזייפו להם תעודות לידה, ושהם גדלו בזהות בדויה.
שאלתי אותו קצת על הביוגרפיה של פולארד, ואני חייבת לציין שהיה לו ידע מפתיע בפרטיו האישיים. ידע שרוב הציבור לא יודע ואני עצמי נחשפתי אליו במקרה.
הוא המשיך לספר לי שהוא מכיל נשמות רבות מספור, נשמות שבחרו להתעבר בגופו ולחכות איתו לתחיית המתים.
שאלתי מי למשל, והוא ענה: החייל שנעדר ואתמול גילו את גופתו, מרדכי היהודי, דוד המלך, והרשימה ארוכה.
הסביר לי שהנשמות מתעברות בו וכך הוא מגן עליהן שלא ישתמשו בזהויותיהן.
ניכר שהנושא של שימוש בזהות בדויה חורה לו היטב.
שאלתי אותו מי היתה הנשמה הראשונה שהתעברה בו, והוא ענה שהנשמה של אחיו שנהרג היתה הראשונה. שאלתי (שוב) את האיש לשמו, והוא ענה שם של אדם שנרצח בפיגוע. אמרתי לו: הרי האיש הזה נרצח לפני שנים! והוא ענה: הוא לא נרצח, החליפו בין הזהויות שלנו. למי שנרצח קראו כך וכך, ושם הנרצח הוא למעשה השם שלי.
שאלתי אותו עוד, אבל פתאום נפסק שטף דיבורו והוא יצא לעשן.
אחת המלצריות סיפרה לי שהם לא יודעים עליו כלום, אבל השמועה אומרת שהוא היה בריא לגמרי. חייל קרבי בגולני, שאחרי השיחרור היה עובד באיזור ואנשים הכירו אותו.
יום אחד אחיו התאום נרצח על ידי מחבלים. ההלם והאבל היכו בו מכה ניצחת, והוא לא חזר לעצמו.
מספרים שהוא החליט לאמץ את זהות אחיו התאום, תוך ויתור גמור על זהותו שלו.
הסיפור הזה טילטל אותי.
פתאום החלקים בשיחה התחילו להתחבר. פתאום חשבתי שהאיש הזה לא לוקה בנפשו, האיש הזה בריא בנפשו. האיש הזה ידע אהבת אח, והאיש הזה קיבל מכת מוות יחד עם אחיו.
האיש הזה לא משוגע, המציאות משוגעת.
הרגשתי עצב תהומי על הצער והייסורים שהעבירו את האיש הזה על דעתו.
לפעמים המציאות נראית כל כך ברורה על פני השטח, מי בריא ומי חולה. אבל כשמתחילים להקשיב באמת, מתגלה האמת המורכבת, והידיעה ששום דבר אינו מוחלט.
שנזכה תמיד להצליח להקשיב.
רק טוב.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".