לפני החתונה, לאחר רקיחת מתכון למניעת חופת נידה, דיברנו על החיבור שלה לגופה ולנשיות שלה, תוך כדי תדרוך בעזרת תרשימים. שפת גופה הביעה בפני את החשש שבליבה: גופה התכווץ פתאום, פניה היו מבוהלות, נשימותיה הפכו מהירות ושטחיות, וכל זה לא בישר טובות. מיד הבנתי שיש כאן משהו עמוק. ניסיתי לדובב אותה, ואחרי כמה דקות של שקט הסכר נפרץ: היא גוללה לפניי סיפור עצוב של פגיעה מינית בילדותה שהתמשכה על פני שנים. אחרי שניגבה את דמעותיה היא אמרה לי: "את הסיפור המזוויע הזה שחררתי היום לראשונה אצלך, במרפאתך. התגלה הסוד". דמעות יושבות בשורה על ריסיה הארוכות של אהובה כפנינים שקופות.
נערה, בתחילת תהליך היותה לאשה, אמורה לקבל הכנה לחיבור בריא עם גופה. אולם פעמים רבות אני פוגשת בנות שחוות נתק רגשי בינן לבין גופן. כשנדון על חיבור נכון, בעזרת תמונות ומודלים תלת-ממדיים, ניתן יהיה להתרשם מהבעת פניהן או שפת גופן שהנושא קשה להן.
האם נובעת אי-נוחות מצניעות יתרה? ממש לא. בעיות בקשר שבין האישה לגופה אינן נובעות מצניעות יתרה. לעיתים קרובות הצניעות היתרה מהווה רק כיסוי טוב לבעיה. הנשים הצנועות ביותר מתענגות בקדושה בקיום מצות עונה, וכך ראוי. אולם חלק מסוים מהנשים עברו בעבר, לעיתים עוד בילדות המוקדמת, חוויה לא נעימה באזורים המוצנעים של גופן, ולעיתים הן מתוודעות לכך לראשונה, לאחר שנים ארוכות של הדחקה, רק בשיחה אינטימית במרפאה. לעיתים אני מרגישה שכולם יודעים למה כלה נכנסת לחופה, חוץ מהכלה. פעמים רבות, הנושא יועלה על ידי מדריכת הכלות ממש סמוך לחתונה, בסוף ההדרכה; אך השעה מאוחרת.. האישה זקוקה להכנה נפשית ורגשית ממושכת כדי להיכנס למודעות לצפוי להתרחש בינה לבין בעלה הטרי בליל הכלולות.
אם נכין את הכלה לעתיד לחוויה של פציעה או לקריעה במהלך החיבור הראשון, זה עלול ליצור אצלה תנועה רגשית שלילית; למילים יש כוח משלהם. עדיף שנאמץ ביטויים כמו התרחבות, מתיחה, פתיחה. גם לביטוי 'חדירה' כשמדברים על החיבור הגופני יש קונוטציה שלילית, כוחנית. נעדיף לדבר על חיבור או כניסה למקום שמותר ורצוי להיכנס אליו. כך נשדר לה תהליך טבעי ונעים, וכך האישה הצעירה תרגיש בשלה לקשר. והיא תפנים אט אט שמפגש אינטימי נעים וסדיר הוא אבן הבניין היסודית ביותר בקשר הזוגי.
אצל אהובה, החשש מקשר גופני היה מועצם. את זה אני זוכרת במפורש. כך, היא הביאה את החשש לתוך הקשר הזוגי, והוא לבש פנים של כיווץ של מפתח הנרתיק, שפשוט סגר את הדלת ותלה שלט-'אין כניסה'. מצב זה נקרא וגיניזמוס. מדובר על כיווץ בלתי רצוני של שרירי פתח הנרתיק בעקבות חשש למגע. ישנן דרגות שונות של כיווץ, ולעיתים האישה לא מסוגלת אפילו לגעת בעצמה בחלק החיצוני של הפות והנרתיק. בדרך כלל נשים אלו מעוניינות בקשר, אך קיים אצלן מעצור בלתי רצוני המונע את הגשמת הרצון הזה. כאמור – המעצור הזה עלול להיגרם בעקבות פגיעה מינית בגיל צעיר, אך גם בעקבות חוויה לא נעימה הקשורה לאותו אזור, אף טריוויאלית, כמו בדיקת רופא לא עדינה מספיק בגיל הילדות, או לאחר פגיעה בעקבות נפילה . ולעיתים, אין לכך כל הסבר.
הקושי של האהובה הפך כעת לאתגר זוגי. זה עלול לגרור בעיית תפקוד אצל האיש, שגופו מגיב לדלת הסגורה. פה נדרשת סבלנות כדי שאהובה תלמד להרפות. מדובר בתהליך מדורג בו האשה תתחבר לגופה בעזרת מאמנים בגדלים שונים. ננסה לגייס את מיכי, בעלה, לעזרה בעידוד של אהובה בזמן התרגול. זה חשוב לה אך גם לו. הוא מרגיש חלק. כשיש צורך בכך, היא תופנה לטיפול פיזיותרפי עם ביופידבק, תהליך בו היא מפנימה את התנועה הנפשית שלה באמצעות הדגמה גרפית של פעולת הגוף. האישה מקבלת בטחון בגופה, לומדת להרפות את שרירי רצפת האגן, ולאט לאט תפנים. במקרים קשים, בהם נראה שהבעיה נובעת מטראומה משמעותית בעקבות אירוע בעבר, נוסיף גם טיפול רגשי. במקרה של אהובה, אין מנוס.
רבים חושבים שכריתת הקרום יכולה להועיל לאשה עם וגיניזמוס. אבל כמובן שזה ממש לא הכיוון, והפעולה הניתוחית הזאת אף עלולה להחמיר את מצבה; הבעיה הרי איננה קשורה למבנה קרום הבתולים כי אם לנפש הרגישה, ולכן גם אם ניתוח כזה יפתח פתח 'כפתחו של אולם' , עדיין יישאר אותו הקושי בחיבור ואז יופיע גם תסכול על אי הצלחת הטיפול. במקרים נדירים ממש קיימת בעיה של קרום בתולים עבה במיוחד, ורק במקרים אלו קיימת תועלת בניתוח שכזה.
נחזור לאהובה. טוב עשתה אהובה שפנתה מיד בתחילת דרכה כאשה נשואה לעזרה מקצועית בליווי בעלה הטרי. הם יושבים עם ידיים שלובות, מביטים זה בזו בעיניים בורקות, ורטט של התרגשות פושה בי. בית חדש עומד להיבנות. עוד אבן נוספה לחומת ירושלים. יוצאים לדרך.
הטור פורסם לראשונה במגזין פנימה