נכון לשנת 2024, נשים מהוות 50.3% מהאוכלוסייה בישראל. רובן המוחלט מקבלות וסת מדי חודש, מה שאנחנו קוראים לו בעממית "מחזור". נשים רבות סובלות מכאבים לפני, אחרי או תוך כדי הדימום, מצבי רוח משתנים, ירידה באנרגיות, רעב ועוד תופעות לוואי רבות. ועדיין, למרות שמדובר בנושא שמלווה כל כך הרבה נשים בעוצמות כל כך גבוהות, כמעט ולא מדברים עליו. שוחחתי עם עינת לב, העוסקת בגינקוסופיה (טיפול הוליסטי בנשים), כדי להבין ממנה אם השיח סביב הווסת השתנה לאורך השנים - ובפרט בציבור הדתי.
"כשהתחלתי לעסוק בתחום הזה, לפני 25 שנה, היה המון פחד לגעת בנושאים האלה"
"מגיעות אליי לקליניקה נשים על כל הספקטרום של כאבים מחזוריים, מחזורים לא סדירים, תופעות מוזרות באמצע החודש, כאבים במגע מיני, חוסר חשק מיני, קושי להתחבר לגוף ולמיניות, קשיי פוריות", לב מתארת לי את פועלה, "מגיעות גם רווקות שרוצות לפתוח משהו באנרגיה של הגוף, בתשוקה או ביכולת למשוך אנרגטית בן זוג. זה מאוד מעניין, זה מגוון מאוד גדול של נשים". הטיפול מלווה לרוב בעיסוי רחם.
מגיעות אלייך גם נשים מהציבור הדתי?
"הרבה", היא משיבה. על השאלה אם זה קורה יותר מפעם היא לא בהכרח יודעת לענות. "אני אגיד לך משהו ממש מעניין", היא פותחת, "כשאני התחלתי לעסוק בתחום הזה, לפני כמעט 25 שנה, עסקתי בחינוך מיני. השיח על גוף, מיניות, ובוודאי השיח על וסת, היה דל בלשון המעטה. עבדתי בתוך המינהל לחינוך התיישבותי בכפרי נוער. הייתי מגיעה לכל מיני כפרי נוער ויושבת עם הצוות לפני שאני נכנסת לעבוד עם הבנות. היה המון פחד לגעת בנושאים האלה. היו ממש אומרים לי: על זה תדברי, על זה אל תדברי".
עינת לב צילום: נעה בירנבוים
"היום בחורה מאולפנה יודעת להגיד לי באיזה יום היא מבייצת"
אצל הנערים והנערות, לעומת זאת, תמיד היה צמא ורצון ללמוד. מה שהשתנה הוא בעיקר היחס של עובדי ההוראה. "את יודעת מה משמח את ליבי? יכולה להגיע אליי בחורה צעירה לקליניקה, בת 21, ולהגיד לי 'היום אני ביום ה-16 שלי, אני בדרך כלל מבייצת בין היום ה-14 ל-17. הפאזה הפוליקולרית שלי היא כזאת, והפאזה הלוטאלית שלי היא אחרת'. אני מסתכלת ואומרת: 'מה?', ואז אני מבינה שהיא למדה באולפנה בקצרין, ויש שם מורה נפלאה ליוגה נשית".
סיפור אחר שריגש את לב היה טופס של בגרות פנימית במקצוע "בח"מ" (בית, חינוך ומשפחה) שהגיע אליה. בטופס הופיע פרק מהפודקאסט "בגוף ראשון" של מיכל פרינס, בו התארחה לב בעצמה. "זה גאולה", אומרת לב, "שבית ספר מביא את זה לבנות כחלק מהמתכונת".
79.2% מהנשים הדתיות עדיין מסתירות את התחבושת או הטמפון
לצד האופטימיות שמשדרת לב, שאלון שהופץ על ידי "חדשות כיפה" מראה תמונה מגוונת. על השאלון השיבו עשרות נשים דתיות בגילאי 18-50 (כ-70% מהן בטווח של 19-35) ונבחן בו היחס של נשים דתיות לווסת. על השאלה "כשאת בתקופת הווסת, מי בדרך כלל ידע על כך?", 35.5% מהמשיבות טענו "אין לי בעיה להגיד לכל בחורה, אפילו זרה", לעומת 31.8% שמיידעות רק את האמא או את בן הזוג. אחרות מספרות רק לחברות טובות, ובודדות (6.5%) מוכנות לדבר על כך בחופשיות גם ליד גברים.
למרות הפתיחות שמשתקפת מהשאלה הראשונה, שאלת החלפת תחבושת או טמפון במרחב עם גברים הציגה תמונה שונה. 79.2% מהמשיבות, רוב מוחלט, השיבו: "אוציא במהירות מהתיק, אחביא בכיס או בשרוול ואלך לשירותים". כלומר, אתאמץ מאוד שאף אחד לא יראה ולא יגלה שאני בזמן הווסת. כשנשים נשאלו איך הן מרגישות כשהמילה "מחזור" עולה בסיטואציה עם גברים, 43% דיווחו על מבוכה לעומת 53.3% שהשיבו "לא אכפת לי".
השאלה האחרונה בשאלון הייתה "האם את מאמינה שהווסת היא נושא שצריך לדבר עליו יותר במגזר הדתי?", ועליה הדעות חלוקות. 40.6% השיבו "שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה". 14.2% היו נחרצות נגד שיח כזה. 20.8% מהמשיבות האמינו ששיח כזה יכול להתקיים, אך רק בקבוצות קטנות, ו-23.6% מהמשיבות מאמינות ששיח פתוח על וסת בציבור הדתי הוא חשוב והכרחי.
"כשהבנים שלי למדו בישיבה שאלתי את הר"מ: איך אתם מתייחסים לגוף?"
לב מספרת עד כמה ההיכרות עם הגוף ועם התהליכים שעוברים עליו הכרחית כדי להכיר את עצמנו, לדעת מתי רגעי החולשה שלנו ומתי רגעי העוצמה. היצירתיות, החשיבה, הרגישות - הכל מושפע מהמחזור החודשי. "אני שומעת על שינויים בשיח במקומות מסוימים", היא אומרת, "אבל אני לא יודעת אם זה קורה בכל מקום".
אני שואלת אותה אם גם בקרב גברים השיח השתנה, והיא משיבה מיד: "בטח", ומוסיפה: "כשהבנים שלי למדו בישיבה זה היה הדבר הראשון ששאלתי את הר"מ - איך אתם מתייחסים לגוף? הם נתנו לי תשובות שהניחו את דעתי ושימחו אותי".
את חושבת שזה משהו שיכול היה לקרות לפני עשרים שנה?
"לא ככה", היא פוסקת, "באמת הרבה דברים השתנו".