פגשתי אותה בשבת, ברחוב. אישה מקסימה, מתקרבת לגיל שבעים. היא סיפרה לי שהיא קוראת את הדברים שאני כותבת, שהם נוגעים לליבה. התחלנו לשוחח, והיא סיפרה לי על עצמה. סיפרה שהיא נישאה בגיל צעיר, לאדם שלא אהבה. עד היום היא לא יודעת לומר למה היא התחתנה איתו. בגלל היעדר הרגש הגוף שלה היה חסום אליו כבר בליל הכלולות, והיא סבלה מכאבים עזים בכל מפגש איתו. אחרי חודש היא הבינה שיש לה בעיה, והיא הלכה לטיפול. אז עוד לא ידעו לקרוא לכאב בשמו, וגיניסמוס או וולוודניה, אבל המטפל שהיא הלכה אליו הצליח לרפא אותה בשלושה מפגשים.
נולדו להם ילדים, והגיע תור נפשה של האישה לבקש ריפוי. היא הלכה לרופא וביקשה הפניה לפסיכיאטר. כשהרופא היסס, היא התעקשה ועמדה על שלה, והתחילה תהליך ארוך של ריפוי לנפש, ממנו יצאה אישה בריאה, חזקה ונוכחת. מאז היא ליוותה וסייעה, בהתנדבות, לנשים נוספות לצאת ממשברים נפשיים. כיום היא נשואה למעלה מ-40 שנה, עדיין מחפשת תשובות, מנסה להבין מה הביא אותה להינשא לאדם הזה שהוא אבי ילדיה.
מה שריגש אותי בשיחה הייתה הכנות המדהימה שלה, היכולת להודות בינה לבין עצמה שהיא נישאה וחיה בלי אהבה, אבל בלי טיפת כעס או ביקורת עצמית. במקום תסכול היו בה הכלה והבנה שזה המצב, וניסיון להתמודד איתו כמיטב יכולתה. סיפרתי לה שנושא הכאבים ביחסים, אפילו היום נחשב נושא רגיש ומושתק, ודאי וודאי שלפני ארבעים שנה, והעובדה שהיא הכירה בכך שיש בעיה ובחרה ללכת לטיפול על אף רגישות הנושא, מעוררת השתאות.
תופעה נפוצה בקרב נשים, ויש גם תמיכה
נשים החוות כאב בקיום יחסים זו תופעה נפוצה ולא כל כך מדוברת. אחד הגורמים היותר מוכרים לתופעה הוא תקיפה מינית, אבל יש עוד גורמים נפשיים רבים (כאבים בקיום יחסים זו גם אחת מתופעות הלוואי של אמצעי מניעה הורמונליים, אבל זה נושא אחר).
אביטל לוז - פיזיותרפיסטית רצפת אגן, חוקרת במסגרת הדוקטורט שלה את ההשפעות של אורח חיים דתי עד אדוק על התופעה, ואת האפשרות של הכנסת ריקודי בטן לפרוטוקול הטיפולי (כאן זכיתי לשיתוף פעולה בדוקטורט שלה). תהא סיבת הכאב אשר תהא, מדובר בבעיה נפוצה וכואבת שהייתה מושתקת שנים רבות, ולא עוד.
אם את סובלת מכאבים בקיום יחסים, כדאי שתכירי את "שלמה- הארגון הישראלי לוולוודניה". הארגון הזה הוקם לקידום רווחתן של נשים החוות כאבים בקיום יחסים; מתמודדות בהווה ובעבר חברו יחד לקדם ריפוי. נשים המאמינות באישה ובכאב שלה, ומבינות את האתגרים וההשפעה שלו על המיניות ואיכות החיים. הן מבקשות ליצור מציאות בה כל אחת המתמודדת עם כאבים מוצאת בקלות תמיכה ועידוד, מידע זמין, טיפול מיטבי, זמין ונגיש, בגישה הוליסטית המכירה באשה כמכלול גוף ונפש.
מציאות בה אישה תוכל להרגיש שהיא לא לבד, שיש מקום לקול שלה, ולמסע האישי שלה. שתכיר באפשרות לקיים מיניות שמחה ומספקת לצד הכאב או בלעדיו. "מציאות שבה תרגישי שאת שלמה כמו שאת", כפי שמתואר בהאינטרנט של הארגון, שם גם תוכלי למצוא מידע מקצועי רב, ואף מאמר שלי על ריקודי בטן ככלי ריפוי לוולוודניה.
היום נשים לא צריכות להיות אמיצות כל כך כמו האישה שפגשתי, ולהתמודד לבדן עם הכאב; יש מערך תמיכה, יש מודעות, יש מעגל נשי שנמצא כאן בשבילך. ההתמודדות עדיין מצריכה אומץ, אבל קצת פחות. את לא לבד.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".